אורחים

הסכמות המרא דאתרא
Author: אבשלום אליצור
 
הסכמות
נאם הקטן ר' אבשלום בעל "לפני ולפנים" דמתקרי האייתוללה רחובותי, אב"ד ומרא דאתרא a-c-elitzur.co.il 
 
אחדש"ט הרשו לי להציג את אורחיי:
 
 
נועם אורדן, מתרגם, מבקר ולדעתי גם סופר (כשייצא סוף-סוף מהמגרה) עושה כיום דוקטורט בבלשנות חישובית באוניברסיטת בר-אילן. בין עבודותיו יש מאמר שכתב יחד עם עמית מוסלמי ושפורסם בכתב-עת המחזיק מעצמו רציני, ובו המלצה לאנושות להכחיד את עצמה כדי להציל את הביוספרה. לבושתי גם אני מצוטט שם בהקשר כלשהו.
 
פעם הלכתי עם הצמחוני החביב הזה ברחוב וראינו חנות ספרים ישנים בשם "ביבליופיל." נכנסנו ולא מצאנו שם משהו מעניין. "הוא לא ביבליופיל," התנצלתי בפני בעל החנות ביציאה. "הוא נקרופיל."
 
"והוא פדופיל" לא נשאר נועם חייב.
 
לא דייקתי: נועם אורדן ממש אוהב ספרים.
 
 
 
שחר ארזי, רופא ונוירופיזיולוג, התפרסם תחילה בשיטתו הייחודית להוראת מתמטיקה, כתב ספר יפהפה על עגנון ומחקר מקורי עם משה אידל על החוויה המיסטית.
 
הייתה לי פעם הזכות לככב בסיפור מרגש שכתב, "אנגינה פקטוריס בברגן-בלזן." על ביקור שעשינו יחד במקום הארור ההוא.
 
את המאמר כאן כתב יחד עם הפסיכיאטר והפסיכואנליטיקאי יוסי (ג'וסלין) הטב. הוא הוגש לכתב-העת "הרפואה" ונדחה מייד. בהמלצתי התקבל לכתב-העת "נפש." אני מציין זאת לא בגאווה אלא כעדות למצבם העלוב של שירותי בריאות-הנפש בישראל, המיישרים קו עם תעשיית התרופות ואחראים להתדלדלות הפסיכותרפיה. פעמים רבות, כפי שמוכיחה סקירה זו, "הפרעת קשב וריכוז" היא כסת"ח ביולוגי להפרעות שאף אחד לא רוצה באמת להתעסק אתן, כמו הורות לקויה והזנחה.
 
 
את ירון זליכה אין צורך להציג. ארשה לעצמי רק להשוויץ שזכיתי לפני שנים רבות לראותו באחד הקורסים שנתתי כשעוד שקל לפנות לקריירה מדעית, דבר שהיה משמח הרבה מושחתים וגנבים.
 
כמה עיתונאי-חצר, ובייחוד הז'דאנוביסט נחום ברנע, ניסו לעשות לו רצח אופי בתיאורו כאדם כוחני ושחצן. הנאום הזה מגלה אותו כפי שראו אותו הרבה אנשים מקרוב: רגיש מאוד, לפעמים אפילו רגשן, מלומד ובעל חוכמת-חיים. כל זה מלבד העובדה בה מודים אפילו יריביו: האיש גאון.
 
ספרו "הגווארדיה השחורה" מתאר את השנים הלא-ייאמנו בהן הרוויחה ישראל מיליארדי דולארים לא בשל מענק אמריקאי אלא בזכות הצלחת החשכ"ל המושמץ שלה להסיר מעל עורקיה כמה עלוקות נפוחות במיוחד.
 
 
גם את יהודה מלצר אין צורך להציג, ויודעי ספרות מכירים את שמשון מלצר המנוח טוב ממני. רק מתוך בורות, אם כן, הופתעתי לגלות כי הם אב ובנו, אבל זכיתי לחדש לבן משהו על נסיבות השיר המספר עליו.

אין לי מושג מי האיש שהסכים להזדהות רק בתור "אבא של אודי." ידידי אהוד אחישר הוא פרופסור לנוירוביולוגיה במכון וייצמן. על כך ייאמר: "ברא כרעא דאבוה."
 
כבר זכיתי להכיר אנשים ש"גיבור," כך בפשטות, היא ההגדרה המתאימה ביותר עבורם. את אבי עורי פגשתי לא מזמן, אבל תמיד הערצתי מרחוק. באמת קטונתי, אבל כמה נחמד היה לגלות שגם הוא חשב עליי מדי פעם!  
 
 
צפריר קולת, אסטרופיזיקאי וקוסמולוג שמחקריו משתרעים בין פיזיקה, ביולוגיה, רפואה ומדעי הסביבה, התברך ביצירתיות רבת-פנים. הוא פופולריזטור מעולה של המדע, כפי שיעיד ספרו "אטלס השמים הישראלי." צפריר הוא גם יו"ר מכון "אייר" שלנו, ומאז כניסתו לתפקיד מצאנו עצמנו נחשפים לעוד פן של יצירתו בדמות דפשיר שבועי. על כן לא ממש הופתענו להתבשר על זכייתו בפרס ברנשטיין 2010 על מחזהו "יריחו."
 
פעם, במהלך אחת מישיבות מכון "אייר," שבה נהוג לפתוח בהרצאת אורח, הזמין צפריר את עצמו להציג בפנינו שיטה חדשה שפיתח לאבחון סרטן השד. לקראת הסוף הצביע על פיזור התאים באחד השקפים ושאל: "האם זה מזכיר משהו למישהו מכם? רמז: זה קשור לתחום ההתמחות הקודם שלי." שחר דולב מיהר לענות: "פיזור של גלקסיות!" באותו רגע חשבתי שרק בשביל רגע כזה היה שווה להקים את "אייר."
 
שלושה משיריו שהפעימו אותי במיוחד מובאים בזה.
 
 
את יוסי רודוי  אני מכיר הרבה שנים. במרוצת הזמן הלך ונעשה יותר ויותר "רוחני," נוטה לאמונות הרחוקות ממני מאוד, אבל הידידות הלכה והתחזקה. באמצע החיים, ללא שום הכנה, התגלה בו כישרון כתיבה לא-ייאמן, שהניב עד עתה כמה רומנים שכולם נדחו עד היום בידי הוצאות הספרים.  
 
נו טוב, אבל ממש לא בא לי לתת לשני המחזות האלה להיעלם בתהום הנשייה. שפטו בעצמכם. הכינו את כוס הקפה או המשקה האהוב עליכם, התרווחו מול המסך או לחצו על "הדפס," ופַנו לעצמכם שעה קלה. אתם מוזמנים אחר-כך לכתוב ולהודות לי, או מוטב ליוסי עצמו.

 

 
 
 
 
 
 

 
Talkbacks
  reply