אורחים

גאונות נטו: "מכון ליווי" ו"סליחה" מאת יוסי רודוי Rudoy
Author: יוסי רודוי
   

אני לא משתמש במילה "גאוני" בקלות-ראש, אבל איני מוצא כינוי מתאים יותר לשני המחזות האלה פרי-עטו של יוסי רודוי. הראשון עוסק במין, השני באלימות. שניהם בוטים וקשים ובכל זאת אי אפשר להפסיק את הקריאה בהם. מימיי לא קראתי טקסט בעברית-רוסית כל כך אמיתית וחיה. מעולם לא ראיתי כל כך הרבה פנים חדשות ואמיתיות של המיניות כמו ב"מכון ליווי," ומעולם לא הרגשתי כלוא בתוך גופו ונפשו של רוצח אלים כמו ב"הסליחה."

אני מאוד מקווה שיימצא מי שיעלה שני מחזות אלה על הבמה. עד אז הריהם לפניכם.

                      

מ כ ו ן   ל י ו ו י

 

מ ח ז ה   מ עֵ ט

יוסי רודוי

 

 

 

 

 

 

 

                    הדמויות

 

ז’ניה: מנהלת המכון

ליאוניד - ליאונרדו: בן במכון

בוריס - בראד: בן במכון

ניקולאי - ניק: בן במכון

ירדנה:לקוחה, עורכת-דין

ציפורה: לקוחה

מעיין: לקוחה

סשה: לקוחה, הומלסית

סמל פינטו: שוטר

שוטר

סוחרת אדם

אבו חאסן: מבריח גבול

 

 

 

 

                                      תמונה 1

 

חדר ריק. בחדר כיסא ופרגוד.

 

ז'ניה יושבת בפיסוק רגליים: נו, יאללה, נראה סחורה מה הבאת.

סוחרת אדם: ארקדי!!!! תבוא תיכנס פה!!

ארקדי נכנס בראש חפוי

ז’ניה: מוציא בגדים!!

ארקדי בוהה

ז’ניה: בגדים!!!

ארקדי מתפשט ונשאר בתחתונים

ז’ניה: תבוא פה!!

ארקדי מתקרב ונעמד מול ז'ניה

ז'ניה מסמנת לעבר התחתונים: מוציא זה!!

ארקדי מהסס

ז'ניה מתעצבנת: מוציא אמרתי!!

ארקדי מגלגל לאט את התחתונים

ז'ניה מעיפה מבט חטוף: לא סחורה.

סוחרת אדם: יאללה, צא בחוץ. מאליק!!! תבוא, תיכנס פה!!

ארקדי אוסף את הבגדים ויוצא. מאליק נכנס

ז’ניה: מוציא בגדים!!

מאליק מתפשט ונשאר בתחתונים

ז’ניה: בָּא פה, קרוב!!

מאליק מתקרב ונעמד מולה

ז’ניה מצביעה על התחתונים: מוציא זה!!

מאליק לא זז. הוא רועד

ז’ניה שולחת יד ובתנועה חדה מורידה את התחתונים וביד השנייה ממששת: זבל. סחורה זבל!

סוחרת אדם: זבל, לך בחוץ! אין דבר ז'ניה, עכשיו יש משהו גוטה... ליאוניד!!! תיכנס פה!!

מאליק אוסף את הבגדים ויוצא. ליאוניד נכנס

ז’ניה: אבל ילד זה! לא טוב! משטרה עושֶה בָּיות!

סוחרת אדם נעלבת: לא ילד זה. אני מביא ילד אני? זה ילד יש שמונה עשרה. אוגוסט, יש היה שמונה עשרה.

ז’ניה: באמת?

סוחרת: אני עבודה זה רציני. לא עושֶה צחוק.

ז’ניה: אבל רואים ילד.

סוחרת: זה ילד, בין רגליים יש תותח.

ז’ניה: טוב, פונה אל ליאוניד מוציא בגדים!!

ליאוניד מתפשט ונשאר בתחתונים

ז’ניה מתעצבנת: מוריד הכל!! מה יש לכם? אין שכל בראש? לא מבינים? צריך רואה סחורה!

ליאוניד מהסס ומוריד לאט לאט

ז’ניה:מוריד! מוריד! יש זמן אתה?

ליאוניד מוריד

ז’ניה שולחת יד ובודקת: טוב, טוב. זה סחורה טוב. סחורה טוב מאד. פונה אל הסוחרת כמה?

סוחרת: שתים עשרה. ירוק.

ז’ניה: שמונה.

סוחרת: שתים עשרה. זה ילד משהו גוּטה. טוב טוב

ז’ניה: תשע.

סוחרת: עשר אחרון. תן כסף!

ז’ניה: רגע, רגע... מה תן כסף? קודם בודק. עוברת מעבר לפרגוד: ילד תבוא פה!

ליאוניד עובר מעבר לפרגוד

ז’ניה: עומד אותו!

ליאוניד לא מגיב

ז’ניה: נו, יאללה, מהר! עומד אותו!

ליאוניד: לא יכול, זה אי אפשר, אני לא יכול.

ז’ניה: לא יכול? אין לא יכול! אני לָראות. ככה. יופי. הנה. עכשיו יכול? זה קונדום זה. שָׂם קונדום!

ליאוניד: לא יודע קונדום.

ז’ניה: לא יודע? הנה, ככה. עכשיו יודע. שומטת את החצאית עכשיו נכנס!

פאוזה

ז’ניה: טוב, בסדר, די. אפשר מתלבש בגדים.

ליאוניד יוצא ומתלבש. ז'ניה יוצאת תוך כדי רכיסת החצאית

סוחרת: נו? איך סחורה?

ז’ניה: כן. זה ילד משהו משהו.

סוחרת: אני יודע סחורה מה יש לי. זה ילד כמו אריה.

ז’ניה מוציאה חבילת כסף שמנה, סופרת שטרות ירוקים ומושיטה את הכסף

סוחרת מוציאה חבילת כסף שמנה ומסדרת לתוכה את השטרות. מוציאה מהתיק פספורט ומושיטה: פספורט!

ז’ניה פותחת את הפספורט וממלמלת: תאריך לידה... 12 אוגוסט... 1992... בסדר... תזרקי לי אותו במכון. אני הולכת בודק עוד משלוחה.                            

 

                                    תמונה 2

                              מכון ליווי, הלובי

מעבר לקיר עולות גניחות יבשות

בוריס יושב על הספה, בוהה. מגבת מהבילה על חלציו. לקוחה חומקת החוצה. ניקולאי נכנס ללובי, ניגש לפינת הטיפולים אל אמבט קטן של מים חמים המעלה אדים. ליד האמבט ערימת מגבות קטנות. הוא פותח בקבוקון ומטפטף למים

ניקולאי: שמעתי זה שמן לבנדר בתוך מים זה טוב, ככה קומפרס יותר טוב. איפה אקליפטוס? אה, הנה אקליפטוס. הוא זורק למים עלי אקליפטוס, לוקח מגבת וטובל באמבט, מתיישב על הספה ושם את המגבת על החלציים.

נכנסים הסוחרת אדם וליאוניד. הסוחרת זורקת את התיק של ליאוניד ויוצאת

בוריס: מה זה? עוד אחד חדש?

ליאוניד רועד: ממושקה, מה זה כאן?

ניקולאי: מה זה כאן, לא רואה מה זה כאן? ברדק זה כאן.

ליאוניד: מה? מה פה?

בוריס: ברדק פה. בית זונות.

ליאוניד: בית זונות? איפה זונות?

בוריס: זונות פה זה בנים, מותק. לא בית זונות, בית זונים.

ליאוניד: אבל אמרו מכון כושר. בקייב אמרו אני בא עבודה מכון כושר.

בוריס: כן, מכון כושר. כאילו מכון כושר. קצת דומה. פה מכון ליווי, פה זה אינסטיטוט ליווי. בקייב יש מכון טכנולוגיה, יש אינסטיטוט גבוה של גיאופיסיקה, תל אביב יש מכון ליווי. יש גם שֵם של מכון. החתול הצוחק. פה מכון ליווי החתול הצוחק. רואה תמונה? מצביע על תמונת החתול שעל הקיר

ליאוניד: בקייב אומרים אני עובד מדריך מכון כושר.

ניקולאי מתפוצץ מצחוק: ואני בקייב אמרו הולך מסג'יסט במלון. מלון, מכון, אותו דבר. אין בָּיָה. רוצה כושר? חתול צוחק עושה הרבה כושר קם על רגליו ומניע את האגן  הרבה כושר. כל היום עושה כושר. כל השבוע עושה כושר... כל השנה עושה כושר. נכון בוריס? יש כושר? זה בוריס. פה בוריס שם שלו בראד. אני ניקולאי, שם שלי פה זה ניק. אתה איך קוראים אותך ילד?

ליאוניד: אני ליאוניד, כמו סבא שלי מה מת בסטלינגרד.

נכנסת ז'ניה עם שקית של סופרמרקט  וזורקת אותה על השולחן

ז’ניה: אוכל!

ניקולאי לוקח את השקית ומוציא פיתות קוטג' ושקית מלפפונים חמוצים

ז’ניה: מה אתה שם שלך ילד?

ליאוניד: אני ליאוניד.

ז’ניה: אהה, ליאוניד... זה טוב... ליאוניד זה ליאונרדו. עכשיו אין ליאוניד, מת. יש ליאונרדו. מכיר ליאונרדו די קפריו?

ליאוניד: לא.

ז’ניה: מכיר סרט טיטניק?

ליאוניד: לא מכיר.

ז’ניה: לא חשוב. ליאונרדו טוב. עכשיו אתה ליאונרדו. הנה יש חדר. חדר אתה. בְּחדר הכל יש. יש מגבת. יש קונדום. יש מזגן. יש דוּש. ויאגרה גם יש. כל מה צריך. עכשיו מקשיב אותי. ליאונרדו מקשיב אותי טוב! רואה זה? מצביעה על ניקולאי זה היה ניקולאי. עכשיו ניקולאי ניק. אני משלם ניק חמש אלף. רואה זה? מצביעה לעבר בוריס זה היה בוריס. עכשיו בוריס בראד. אני משלם בראד שש אלף וחצי. אתה ליאוניד, עכשיו ליאונרדו, ילד יפה יפה. טוב טוב אתה, בשר צעיר כמו שניצל, דם חם. מצביעה על החלציים אתה יש כח הרבה, אני משלם עשר. ניק יש עבודה חצי שעה לקוח משלם מאה שקל. בראד יש עבודה חצי שעה לקוח משלם מאה עשרים. ליאונרדו עובד חצי שעה לקוח משלם מאתיים. מבין מה אני לדבר? עשר אלף אני לשלם! ירוק. אתה עבודה מחזיר בחזרה הכל עשר אלף. אחר כך עושה חצי חצי. לקוח משלם מאתיים, מאה הולך בז'ניה מאה הולך בליאונרדו. אתה עובד טוב, יפה, אחרי חצי שנה מחזיר לי עשר. מתי אתה עובד מפונק כמו ילדה, אולי אחרי אחד שנה מחזיר לי כסף שלי עשר אלף. אחר כך אין בָּיָה, אתה יש כסף שולח בקייב בממושקה שלך.

ליאונרדו רועד לא... לא... לא רוצה...

ז’ניה קופצת על הרגליים: שְטוֹ??

ליאונרדו: אני באתי עובד מכון כושר.

ז’ניה: מכון, כן, נכון, פה אתה באת מכון.

ליאונרדו: פה ברדק. מכון זונות. אני לא זונה.

ז'ניה מתקרבת אל ליאוניד מניפה את היד ומורידה סטירת לחי אדירה עם גב כף היד. ליאוניד עף ונדבק לקיר

ז’ניה: לא זונה?? עכשיו זונה!! קוּרְבֶה! חָרָשוֹ? מחר עבודה!

 

נשמע צלצול באינטרקום

ז’ניה מרימה את השפופרת : מספר שלוש במעלית!

נכנסת ציפורה: כאן זה החתול הצוחק?

ז’ניה: ומה זה נראה לך? עורך דין?

לקוחה: אוף, עד שמצאתי את הכתובת... כמה כסף?

ז’ניה מצביעה בראד מאה. ניק מאה עשרים. יש חדש, ליאונרדו מאתיים. בשר טרי זה, בתולה.

ליאונרדו רועד: אני לא יודע... לא יודע שום דבר, לא יודע מה לעשות, אף פעם לא עשיתי.... עוד לא הייתה לי חברה.

ז’ניה מתקרבת ומורידה עוד סטירה: עכשיו תדע. הרבה חברות יהיו. שולפת חוטיני וזורקת לעברו: לך תשים זה חוטיני פונה אל הלקוחה: גיברת, מה מחליט? מאה, מאה עשרים, מאתיים?

לקוחה פונה אל ליאוניד: בוא יפיוף שלי, בוא, אל תדאג, ציפורה תלמד אותך מה עושים עם גוף כזה מתוק.

 

שניהם עוברים לחדר

ציפורה מתפשטת ומעיפה את הבגדים בהתרגשות: אחח, איזה בשר טרי... ילד יפה אתה... יפה יפה כמו ילדה... חלק כמו משי, אל תפחד ממני... בוא תעשה לי טוב...

ליאוניד: אי!... כואב! כואב לי!... לא יכול!

ציפורה: כן... טוב.... ככה אני אוהבת לשמוע... בוא אלי... בוא אלי.

ליאוניד: לא יכול! תעזבי! די! לא יכול, לא יכול! כואב! עושה לי כואב!

ציפורה מורידה לו שתי סטירות: יאללה, תעשה לי! נכנסת לאקסטזה: הנה, יכול, יופי! כן, עוד! עוד!

פאוזה

ציפורה: יאללה, מספיק, זהו. גמרנו. הנה כסף, קח כסף.

ציפורה יוצאת מהמכון. ליאוניד מדדה אל הלובי המום

ליאוניד: אני לא רוצה פה! לא רוצה! לא רוצה מכון! הוא מזנק אל הדלת כדי לצאת אך הדלת נעולה אני אקפוץ בחוץ הוא מסיט את הוילון שעל החלון ומגלה סורגים. הוא מתמוטט בבכי לא יכול... לא בשבילי...זה לא בשבילי... רוצה הביתה, למאמא, ממושקה...

ז’ניה ניגשת אל ליאוניד: קום! ליאוניד מתרומם וז'ניה מורידה לו שלוש סטירות: לא יכול? מורידה עוד שתי סטירות עכשיו יש כן יכול? סליחה ילד, אני מצטער, ז'ניה לא רוצה מרביץ מכות, ז'ניה יש לב טוב, לא רוצה אתה כואב. אני שילמתי עשר, עכשיו לופתת לו את האשכים עכשיו הכל כסף פה. עשר אלף דולר פה בקטיושה שלך. סליחה, זה עבודה שלי, מצטערת, זה פרנסה, אני יש שני ילדים בבית , אני ילדים שלי נותן הכל, הכל נותן אני, לא כמו אני ילדה. מתי אני ילדה ברוסיה, גיל חמש, אבא מת. אין כסף בבית, אין משהו בבית, אין אוכל, אין מעיל, אין בובה לשחק. אחר כך מתי אני אימא אני אומר ילדים שלי מקבל אצלי הכל! הכל מקבל! מה ילד רוצה, אני נותן. ילד רוצה אוטו ספורט אאודי z4, ילד מקבל, ילדה צריך בגדים קריסטיאן דיור, ילדה מקבל. צריך נעליים ורסצ'ה, צריך שעון קרטייה, אני אומר הנה כסף. אצלי ילדים מקבל חינוך טוב, מקבל חינוך הכי טוב. עולה כסף הרבה. עכשיו אני הולך בבית.

ז'ניה יוצאת. בוריס ניגש לליאוניד ומחבק אותו. ניקולאי מוציא ג'וינט מצית אותו ומגיש לליאוניד

ליאוניד: זה, מה?

ניקולאי: תיקח, תיקח, זה טוב זה.

ליאוניד סוחב שאחטה ומשתעל עד חנק. הוא הודף את הג'וינט

ליאוניד: לא טוב, לא טוב.

ניקולאי: טוב, טוב. עושה לך הרבה טוב. אתה לָרגיש שֶקט, לא עצוב הוא מחזיר לליאוניד את הג'וינט ומדגים לו לאט, לאט. ככה, עוצם עיניים, מכניס לאט לאט. אחר כך שוכח בא מהר מהר. אתה שוכח כל משהו לא טוב.

ליאוניד עוצם עיניים וסוחב שאחטה. הוא מחייך: טוב... טוב... כן, זה טוב...

ניקולאי: ילד, איך בא פה אתה?

ליאוניד: אני באוקראינה, אני עבודה מכון כושר. מסז'ניק. נותן מסאז'ים. נשים הרבה אוהבות אני נותן מסאז'. לוקח כל חודש חמש מאות רובל. פעם אחד בא אנשים אומר יש עבודה איזראל, עבודה מסאז' לוקח כל חודש חמש אלף. אחרי אחד חודש אני בא פה.

ניקולאי: גם אני קייב. אני יש אישה, יש שניים ילדים קטן, גרישה, אלכס. גרישה שתיים שנה, אלכס ארבע שנה. אני עובד בית חרושת איפה עושה טרקטור. גדול גדול בית חרושת. אחר כך אוליגרך קונה בית חרושת אחר כך אוליגרך סוגר בית חרושת. כולם פועלים הולך הביתה. עושה קניון. אני אין עבודה, אין אוכל ילדים, אין אוכל פאפא מאמא, אחר כך אישה שלי חולה, הולך בית חולים לא חוזר, מת. מתי בא אנשים מדבר יש עבודה איזראל, אני לא שואל מה עבודה, אני בא פה.

ליאוניד פונה לבוריס: גם אתה ככה?

בוריס: לא, לא ככה אני. אני יודע אני בא פה עובד קורבה, זונה. אני רוצה לימודים, השכלה, אני רוצה לומד פוליטכניקום. אינג'ינר רכבות. פאפא מאמא אין כסף משלם. אני בא יזראל, אין בָּיה, אני אומר עבודה שתיים, שלוש שנה, אחר כך יש כסף משלם פוליטכניקום, יש כסף חדש בית, יש כסף אוטו, יש חיים.

ניקולאי: תקשיב אותי ילד. פה מאפיה. מאפיה חזק. ז'ניה מאפיה. מתי אני בא פה אני כמו אתה, לא רוצה עבודה זה, אני בורח בחוץ. אנשים ז'ניה תופש אני ומרביץ מכות. הרבה מכות מרביץ. ז'ניה לוקח סכין, ככה קטן, יפני, הוא מפשיל את הגופיה ומצביע על צלקת גדולה מעל המפשעה ז'ניה עושה זה. היא אומר עוד פעם אחד אני חכם היא מוריד לי זה. עושה תנועת סכין לרוחב איבר המין

בוריס: היה כאן במכון אחד לדיסלב, הוא ממולדבה. אחרי שתיים שבוע בורח. אין לדיסלב. ז'ניה שילם כסף , ז'ניה אין לדיסלב. אחר כך כמה ימים בית שלו במולדבה הכל באש. שריפה. אין בית אין כלום. כל משפחה אין כלום.

ניקולאי: יותר טוב אתה שוכח הכל. הוא מנפנף בג'וינט זה שוכח לך הכל. אחר כך עובר שתיים שנה אתה נוסע בחזרה בבית בקייב מחייך חיוך רחב אחר כך כבר לא צריך אישה אף פעם.

ליאוניד: כמה אישה עושה כל יום?

בוריס: אולי יש עשר, אולי יש עשרים, אולי עוד...

ליאוניד פוער פה בתדהמה

בוריס: אין בָּיה. יש ויאגרה. כל אחד ויאגרה עובד אולי עשר, שמונה לקוח. עכשיו ז'ניה מביא ויאגרה חדש מה קוראים אותו סיאליס, כדור אחד לוקח בבוקר, עובד עד בלילה. זה  כדור הייטק. גומר אחד גיברת, בא פה, לוקח מגבת קטן מצביע על החלציים שלו עושה קומפרס, מרגיש טוב. ככה טוב עבודה. יש זה מניף את הג'וינט יש זה מניף את המגבת הקטנה  אחר כך מתי ז'ניה לוקח כסף שלו עשר אלף אתה מתחיל לוקח כסף בכיס שלך. אחרי נגמר שתיים שנה, אולי שלוש שנה, אתה עושה תנועה של המראת מטוס פששש, הביתה. כמו אוליגרך אתה בא בקייב.

נכנסת הלקוחה ירדנה

ז’ניה: שלום גיברת ירדנה! קצת מאחרת היום.

ירדנה נסערת: אוף! איזה יום היה לי בבית משפט, מטורף! גברים, גברים, גברים. כל היום רק גברים. שונאת אותם, מגעיל אותי לעבוד איתם. העורכי דין השוביניסטים עם החיוך הדקיק על השפתיים שלהם, אפילו השופטים חרמנים שוביניסטיים קטנים... והלקוחות האלה שנצמדים אלי כאילו אני האחות הגדולה שלהם, אפילו את השירותים אני צריכה להראות להם. אני לא יכולה! לא יכולה! הראש שלי מפוצץ.

ז’ניה: אין דבר גיברת ירדנה. עכשיו שוכחת הכל. בשביל זה יש חתול צוחק. יש סחורה חדש. משהו משהו. ילד יש, יפה יפה. בשר שלו חלק, כלי יש תותח.

ירדנה: תודה ז'ניה, לא היום, פעם אחרת. היום אין לי כח לעוד מישהו חדש שאני לא מכירה, ניק כבר מכיר את הגוף שלי, טוב טוב הוא מכיר, כל פינה, יודע מה לגעת. אצלו הכל צ'יק צ'אק, לא מבזבז זמן. שוקעת בהרהור אמְמְ... את יודעת מה? אולי בכל זאת נראה את הילד...?

ז’ניה צועקת לעבר החדר: ליאונרדו!! תבוא פה מהר.

ליאוניד נכנס

ירדנה משפשפת עיניים ומלקקת שפתיים. סוקרת אותו מכף רגל עד ראש: וואלה... כן... יפה... סחורה יפה... אני אבוא מחר, מחר אין לי בית משפט. נכנסת לחדר של ניק

ז’ניה צועקת אחריה אבל זה ילד מאתיים! זה לא מאה עשרים.

בחדר של ניקולאי

ירדנה: מתה, אני מתה, אין לי כח לאנשים, אין לי כח לבית משפט, והכי אין לי כח לחזור הביתה ועוד פעם לשמוע את הבעל הזה ואת הטענות שלו עוברת לחיקוי של הבעל "את התחתנת איתי או עם העבודה שלך? בכלל לא רואים אותך בבית, אני לא קיים בשבילך, כל העולם חשוב לך רק לא בעלך. עבודה עבודה עבודה. חצי שנה כבר לא יצאנו לשום מקום, תמיד את עייפה, תמיד אין לך כח. כואב לי הראש... קיבלתי מחזור..."

די,די. אין לי במח כח לשמוע את הקול הצפצפני הזה שקודח לי בראש כמו מקדח של רופא שיניים חוזרת לחיקוי: "הקריירה שלך, ומה אני? אני לא קיים? שנה כבר לא שכבנו". אין לי כח בפעם המיליון להזכיר לו מי מביא את הכסף הביתה ושאולי הוא שכח מי קנה את הג'יפ יונדאי שחור ומאיפה משתין הדג. שפעם אחת ולתמיד שיסתום כבר את הג'ורא הכלומניק הזה. שפושניק. דאויד שפושניק ראש חוליה שלוש פקיד שומה ארבע 5500 שקל בחודש. בקושי מספיק לשלם את המשכנתא. עכשיו בוא תוריד לי את החליפה כי לי אין כבר כח לעצמי.

ניקולאי: כן גיברת ירדנה, ככה זה מתי אישה היא.

ירדנה קוטעת אותו: שתוק! אל תדבר! לא רוצה לשמוע גבר. תפשיט כמו אישה, בעדינות, שאני לא ארגיש. תעשה לי הרפיה עד שאני לא אחשוב על שום דבר, שאני לא אזכור איך דאויד מנסה לגעת בי... איכס... כפיות עאלק... והריח שלו כמו זיעה של גמל.

ניקולאי: אדון דאויד לא מקלחת?

ירדנה: סתום!! אל תדבר, אל תדבר! אמרתי לך לא לדבר. תרפה אותי, תעשה לי הרפיה, תעשה אותי רפויה, תרפרף אותי... תדפדף אותי...כן... תזפזף אותי, תנפנף אותי תגפגף אותי... ככה טוב, תניף אותי, תעיף אותי, תצליף... תרעיף תחטיף תזליף... כן... כן... אחח... טוב...

יאללה, זהו קופצת על הרגליים ומתלבשת

ניקולאי: טוב היה? גיברת מבסוט?

ירדנה: סתום! תהיה יפה ותשתוק! מוציאה ארנק. שולפת כסף וזורקת על המיטה ונעלמת.

ניקולאי יוצא אל הלובי שם יושבים השניים האחרים. הוא קוטף בתנועה אוטומטית מגבת קטנה מערימת המגבות שבפינה וטובל אותה באמבט המים המהבילים. הוא תופש את הראש ומחזיר את המגבת למקומה
 
ניקולאי מדבר לעצמו: ניֶיט, ניֶיט, לא צריך, מזל, שכחתי, לא חדירה יש, יש רק מסאז' הרפיה. הוא פונה לאחרים עכשיו צריך הרפיה במח שלי. כמה מדברת! לא מפסיק מדברת. כל פעם בא זאת לקוח עושה חור לי בראש. למה מדבר עבודה שלה? למה מדבר בעל שלה? למה אני לשמוע בעיות שלה? לא רוצה. לא מעניין לי. פה זונה, לא פסיכולוג. פה משלם 120 שקל , הולך פסיכולוג משלם 500.

בוריס: יותר טוב פסיכולוג כמו גינקולוג. אתמול אני יש אחת גיברת מה רוצה משחק אני גינקולוג. היא מוציא מתיק שלה חלוק לבן של דוקטור, היא מוציא מתיק שלה כובע פנס ונותן לי פה בראש מצביע על המצח ואומר עושה חקוי לגלגני: "עכשיו אתה דוקטור גיניקולוג, זאת הפנטזיה שלי". אני לגיד: אני לא דוקטור גיברת, רק אני פעם עובד אינסטלטור. היא אומר חיקוי לגלגני: "לא שאלתי אותך, תשתוק  דוקטור. תבדוק, תבדוק אותי". אני אומר: "בסדר גיברת, טוב, מה גיברת יש בָּיה? למה בא גיברת בקליניקה?" היא אומר חיקוי לגלגני: "דוקטור, תעשה לי ילד. אני רוצה ילד חכם כמו דוקטור, אני רוצה ילד שלי יהיה דוקטור" אני לגיד: אני אסור עושה ילד, אני רק מותר בודק. גיברת מוציא מתיק שלו סכין ושם לי סכין ככה פה מצביע על המפשעה ואומר חיקוי לגלגני: "מהר, או שאתה עושה לי או שאני חותכת". אחר כך היא תופש פה מצביע על דש החלוק וקורע הכל כפתורים אני אומר "כן, בטח" ומה היא אומר לי? אומר לי בלי קונדום! מבין??? היא רוצֶה אני בלי קונדום. אני אומר, מותק, פה מכון, מכון – קונדום. בבית עושה בלי קונדום. היא אומר חיקוי "אני לא אוהבת גומי, גומי לא טוב לי, אצלי רק בטבעי". אני אומר, אולי גיברת הולך מקום אחר בשביל טבעי. היא עושה צועק. צועק צועק הרבה עד מתי ז'ניה בא בחדר. ז'ניה אומר "גיברת, למה צועק?" גיברת אומר "אני בלי גומי" ז'ניה אומר "גיברת, בלי קונדום משלם עוד ארבעים שקל. גיברת אומר "אין בעיה, עוד ארבעים שקל" ז'ניה אומר "שמעת ברנדון? מה לקוח משלם לקוח מקבל. לקוח תמיד צודק". כן ליאונידינקה, זה ככה חיים מכון, אין לב, אין בֶּנָדָם. אתה כמו חתול בזבל, חתול בזבל כמו אתה.

ליאוניד קורס בתוך הספה וממלמל בג'יבריש

נשמע צילצול באינטרקום

ז’ניה מרימה השפופרת: אָלו.

קול באינטרקום: כאן זה החתול הצוחק?

ז’ניה: מספר שלוש במעלית.

נכנסת הומלסית ביד אחת שקית בקבוקים ריקים, ביד שנייה בקבוק וודקה

הומלסית: כמה?

ז’ניה נסוגה לאחור בגלל הריח: מאתיים.

הומלסית שולפת מהחזיה גליל של שטרות מישרת אותם וסופרת: חמישים... מאה... מאה חמישים... שבעים ... השטרות נגמרים והיא שולפת שקית מטבעות וממשיכה מאה שמונים... שמונים וחמש, תשעים, תשעים ואחד... שניים... הופכת את השקית הריקה זה הכל.

ז'ניה עומדת עם יד מושטת, הכסף עדיין ביד

הומלסית: נגמר כסף מתחילה לשלוף מהשקית בקבוקים כל ארבע אחד שקל. אחד... שתיים...

ז’ניה: שקל!! שקל!!

ההומלסית מחפשת על עצמה עוד כסף ולא מוצאת. לפתע נזכרת, שולחת יד עמוק לתוך השמלה, שולפת עוד שקית מטבעות

הומלסית: מאה תשעים ושלוש, מאה תשעים וארבע, תשעים ושש, שמונה, תשע, חיוך ניצחון מאתיים!

ז'ניה מסמנת לה לעבר החדר של ליאוניד והיא נכנסת

ליאוניד נמלט מהחדר אל הלובי

ליאוניד נחנק: לא, לא יכול, לא רוצה. הוא לכלוך, מסריח, הכל וודקה מסריח... לא רוצה... זה אישה מחלה...

ז’ניה מתייצבת מולו: שְטוֹ?? אתה לא מה?

ליאוניד: אני לא רוצה... לא רוצה.

ז’ניה מורידה עליו שתי סטירות אדירות: אתה לא מה???

ליאוניד: לא יכול... לא יכול...

ז’ניה מכניסה לו מכות רצח וצורחת: לא רוצה אין!! לקוח יש!! לא יכול אין!! כסף יש!! מלוכלך אין!! עבודה יש!! מבין ילד? פה רק עבודה! עבודה , עבודה, עבודה!

ליאוניד מקופל מכאב, מסתובב ומליט את פניו.

ז’ניה מניחה רגל על אחוריו ובועטת אותו לכיוון החדר: לך עבודה! לקוח משלם אתה עבודה! אחרי מתי אתה גומר יש דוּש מים חם, יש סבון בקבוק יש שמן תינוק ריח טוב.

ליאוניד מדדה לחדר

הומלסית צחוק מוטרף: אני לא טובה? לא טובה סשה? כסף שלי לא טוב? עוברת לבכי אין בית אני, אין משפחה, אין מישהו. אין אהבה. סשה רוצה אהבה. פעם אחד ראשון אני בא פה, רוצה אהבה, לא בן אדם אני? לא מגיע אהבה? הרבה הרבה בקבוקים צריכה עובדת אני.

מהחדר עולות גניחות אחריהן ליאוניד נמלט מהחדר ללובי, מקיא ונופל על הספה

סשה יוצאת מהמכון

ניקולאי מחבק את ליאוניד: לך עושה דוש. אחד דוש הכל נגמר. אתה שוכח הכל מה היה.

בוריס מושיט לו כדורים: קח זה ספידים. עושה לך שוכח מהר מהר. ככה עבודה מכון... בא אנשים כל מיני, יש פעם בא טוב, יש פעם בא לא טוב. מתי בא לא טוב, זה מרים את הכדורים חבר טוב.

אני מתי קשה בלב אני חושב ממושקה שלי, אני חושב בבושקה עושה אוכל מה אני אוהב, אני חושב איך בית. עכשיו בית לא טוב, יש אין שירותים בבית, שירותים בחוץ, רוצה פיפי הולך בחצר. בית עכשיו אין מקלחת. מתי אני בא אני יש כסף, עושה שירותים בתוך בית, עושה מקלחת בתוך בית, עושה מים חם, טוב טוב, קונה טלויזיה צבע...

נשמע צלול באינטרקום

ז’ניה מרימה השפופרת: כן?

קול באינטרקום: חתול צוחק?

ז’ניה מרימה השפופרת: מספר שלוש במעלית.

נכנסת לקוחה. היא בוחנת את השלושה בדקדקנות ומצביעה על ליאוניד

לקוחה: אותו אני רוצה.

ז’ניה: זה ילד, מאתיים. לא מאה עשרים.

לקוחה פותחת ארנק ומשלמת: בוא ילד.

הם נכנסים לחדר

לקוחה: יפה... כוסכוסון יפה אתה... בשר צעיר, אני אוהבת בשר טרי, בוא תרגיש. תרגיש אותי, תעשה לי, גם שלי צעיר, נכון? לא רואים עלי חמישים ותשע, נכון? אני כמו עשרים וחמש, בפנים אני עשרים וחמש, מקסימום שלושים, לא יותר. אנשים אומרים לי, די, מספיק עם בחורים, אבל לא, אני עוד לא יבשה, אומרים לי חאלס, את זקנה. אני זקנה אני? אני עוד משתינה בזרם אחד... בחורים מתים עלי, על הגוף שלי... אני השקעתי בו, מה לא עשיתי? חזה עשיתי? עשיתי. שאיבת שומן עשיתי? עשיתי. מתיחת פנים פעמיים, עפעפיים אני עשיתי, בוטוקס כל שנה, הכל... משכנתא עלה לי... אבל שווה, תאמין לי...הבחורים אוהבים ככה, הרבה מתנות אני קונה להם, בגדים, מסעדות... כן, בשביל מה יש כסף? חיים רק פעם אחת, לא?... נו? איך אני? לא בחורה צעירה?

ליאוניד שותק

לקוחה: תגיד!!!

ליאוניד:כן, גיברת כמו בחורה צעירה.

לקוחה: נכון שאני לא כמו אלו שבאות למכון? נכון שאני מיוחדת?

ליאוניד שותק

לקוחה: נכון???

ליאוניד:בטח, נכון, מיוחדת.

לקוחה: אתה חמוד. הנה בשבילך עשרים שקל. אני לא סובלת את החברות שלי, לא יכולה לשבת איתן. כל הזמן מדברות על הנכדים... אני ראש צעיר אני, הולכת למועדון, דופקת שלוש צ'ייסרים ומתחילה לרקוד, אל תשאל, כולם שואלים מי זאת? מאיפה הכח? איזה אנרגיה? אז מה אם אני לוקחת כדורי מרץ, הם משתגעים עלי, איזה קולית הם אומרים, מגניבה, אבל בסוף תמיד עולה לי לחץ דם ונופל סוכר ואני רואה תמונות של בית קברות אז יש לי תמיד את הפרוזאק שלי. עכשיו בוא כבר, שאני ארגיש את החיים שלך, שאני ארגיש יפה כמו פעם, כוסית כמו פעם, פרח, פרח כולם אמרו... בוא אלי פרפרון, תאהב אותי, תגיד שאתה אוהב את הרגליים שלי.

ליאוניד: אני אוהב רגליים שלך.

לקוחה: תגיד שאתה אוהב את התחת שלי.

ליאוניד: אני אוהב תחת שלך.

לקוחה: אתה טוב, אתה יפה, אתה עושה לי טוב... טוב!!... טוב!!! קמה ומתלבשת, מוציאה מהתיק גלולות תן לי מים!

ליאוניד מגיש לה בקבוק מים והיא בולעת את הגלולות

לקוחה: עכשיו אני הולכת.

הלקוחה נעלמת וליאוניד יוצא אל הלובי

בוריס: נו, ליאונידינקה, מה מדבר?

ליאוניד: מה מדבר? לא יודע מה מדבר. זה גיברת ריח טוב יש, לא ריח מסריח. לא לכלוך, יש נקי, אבל יש משוגע. גיברת יש משוגע, מתי משוגע אני לפחד, לא יודע מה עושה לי.

ניקולאי: נכון. פה לא מכון ליווי, פה מכון משוגעים. הכל פה משוגעים, הכל עולם משוגעים. אתמול אני יש לקוח מה הוא מדבר עושה חיקוי "ביזאר, ביזאר, אני עושה רק ביזאר" אני אומר לקוח: לא יודע ביזאר, מה זה ביזאר? היא לקוח אומר חיקוי "ביזאר טוב, ביזאר הכי טוב. אני קושרת אותך מהצואר כמו אתה כלב שלי" היא אומר "בסדר?" אני אומר בסדר. היא לוקח מתיק שלה חגורה ככה של כלב ושם לי פה מראה על הצואר אחר כך היא אומר חיקוי "ארצה קוקי, ארצה" צוחק היא עושה לי שם קוקי, אז אני לצחוק, אז היא אומר חיקוי "ארבע קוקי, אתה על ארבע" אז אני הולך ככה כמו כלב יורד על ארבע אחר כך עושה לי פה מלטף את עצמו על הראש כלב טוב קוקי, כלב טוב. אני עושה צוחק האו! האו! אחר כך גיברת אומר לי חיקוי "עכשיו קוקי עומד, עושה פיפי" אני לָגִיד, מה??? היא לגיד חיקוי "קוקיל'ה צריך פיפיל'ה. קוקיל'הה עושה עלי פיפיל'ה".

ליאוניד: מה??? אני לשמוע טוב? מה אתה לָשׂוֹת?

ניקולאי: אני , מה אכפת, זה משוגע זה, אמרתי לך, פה בית משוגעים. אני עושה פיפי.

ליאוניד מצטלב: ממושקה שלי... פפושקה... ג'סוס. ככה נגמר?

ניקולאי: אחר כך היא מבסוט הרבה, היא מקבל אקסטזה הרבה, חיקוי "טוב... טוב... טוב..." אחר כך היא שקט, אחר כך צועק חיקוי "ארצה! קוקי ארצה!" אני עושה ארצה, היא אומר חיקוי "עכשיו לשרל'ה יש פיפיל'ה". יש מבין? רוצה היא פיפי עלי. אני מהר עומד ברגליים, אומר: לא טוב! זה ניק לא רוצה! מתי אני אומר לא, פרצוף שלה כמו עגבניה, היא צועק חיקוי "לא?? מה לא?? לי לא אומרים לא!!" היא מקבל משוגע בעיניים, עיניים שלה יוצא בחוצה, צועק כמו חזיר מתי הורגים אותו, עד ז'ניה בא בחדר, ז'ניה מדבר ככה בשקט: "מה קרה גיברת?" גיברת אומר חיקוי "הכלב הזה לא רוצה ביזאר" ז'ניה אומר: "גיברת, ביזאר, עוד 60 שקל".

ליאוניד מצטלב: ג'סוס, מריה... ככה אמרה?

ניקולאי: ככה. אתה מכיר ז'ניה. אחר כך אני דוש אחד שעה מתחת מים חם חם.

ליאוניד רועד: זה עושה אני חולה קם ועובר לחדר

 

                                     תמונה  3

נכנסת לחדר מעיין

מעיין: אחלה כוסכוסון קטן... איזה יופי... בדיוק מה שחיפשתי. צעיר, יפה, חלק, גוף מָמִי כזה... מרשמלו... איך שאני אוהבת... אממ מלקקת שפתיים כאן לא יעשו לי את ההצגה המסריחה הזו שעושים לי כל הגברברונים האלה... מעניינת אותם עאלק... מאתגרת אותם... "אני מחפש" הם עושים לי... "אני מחפש זוגיות אוהדת" אבל כל מה שמעניין אותם זה רק דבר אחד, החור שלך, זה מה שמעניין אותם, זה כל מה שהם רוצים ממך המניאקים האלה, להשתמש ולזרוק... ואני, נמאס לי מהם! די! נגמר לי! נגמר לי מעוד פגישה באיזה בית קפה מסכן ועוד פעם בית קפה, ואם הוא כבר לארג' אז הוא משדרג ומזמין אותך לחומוסייה מעוצבת... בטח, הוא מוכן להשקיע בקשר אבל בתנאי כמובן שיהיה לו נדמה שייצא לו ממני משהו... קשר רציני? בתחת שלהם! רק שאני אשמע, ואני חייבת לשמוע, איזה מוצלח ואיזה תותח הוא... איכס... להקיא... להקיא בא לי מהם... שוקעת במחשבות

הוא מתקשר, אתם מדברים, הוא נשמע לך בסדר כזה אז את קובעת איתו, אתם נפגשים וקצת נחמד לך אז את מסכימה לעלות איתו ואז... פְלוּפ!ּהוא נעלם... כמו בועת סבון. הילד פוחד, הוא מבולבל. הוא לא יודע מה תעשי לו... כן, בטח, את תיקחי לו את החופש שלו, את תגנבי לו את הביצים שלו... ואז, זה לא את זה אני, וביי ביי. אז אני גמרתי איתם. באופן סופי ומוחלט אני גמרתי איתם. אם כבר סקס אז שיהיה סקס נטו, נטורל, בלי ציפיות. שאני אדע בדיוק מה אני מקבלת. זה מה אני משלמת – זה מה אני מקבלת. הכל על השולחן. מסובבת את הראש לאורך החדר טוב... הכל על המיטה.

בוחנת את ליאוניד בדקדקנות באמת אתה כוסכוסון יפיופון מתוק... איך קוראים לך?

ליאוניד: אני ליאוניד. פה במכון ליאונרדו.

מעיין: נָייס! ליאונרדו! איי לייק איט, ליאו. ממש חמוד. ואני מעיין. או קיי. אז אני כאן ליאו יקר כי זה המקום היחיד בעולם שאני בטוחה שאף אחד לא רוצה את הגוף שלי. אני באתי הנה בשביל לשלם כסף בשביל שאף בן זונה לא ירצה את הגוף שלי! אתה הבנת את זה ליאו? אני משלמת לך כסף רק בגלל שאתה לא מתחשק לך עלי. רק שתקשיב לי! כסף תמורת הקשבה. פֵייר אינָף? אני מדברת אתה מקשיב. עכשיו תגיד לי ילד, בן כמה אתה?

ליאוניד: תשָעֶשרה. עוד לא תשעשרה, עוד שניים חודש, אוגוסט.

מעיין: מה?? מה עושה כאן ילד חמוד כמוך? מאיפה באת?

ליאוניד: אוקראינה אני. בא מקייב.

מעיין: יש משפחה? אבא, אימא, אחים?

לאוניד: אימא יש. יש אחד אחות קטן, שתים עשרה.

מעיין: אבל למה אתה נמצא כאן? איך בכלל הגעת?

ליאוניד: לא טוב, הרבה הרבה לא טוב. לא רוצה אני כאן, מוות זה פה. זה הכל אנשים מאפיה, מתי אני בקייב מדבר לי אני הולך באיזראל עבודה מכון כושר, לוקח כסף כל אחד חודש תשע מאות דולר. באוקראינה אני משכורת תשעים דולר. הם נותן מטוס באיג'יפט. בקאירו לוקח אותי בסיני בגבול. בלילה כולם אנחנו לרוץ בתוך איזראל, אחר כך יש אחד בדואי לוקח באוטו פה בתל אביב.

מעיין: אני המומה... איך אתה מסתדר עם כל הדבר הזה?

ליאוניד: פה גיהנום. מוות פה. יותר טוב אני בית סוהר, יותר טוב אני בקבר, יותר טוב מת.

מעיין: אבל תיראה איזה שרירים, אתה ספורטאי, למה לא בורח?

ליאוניד: אין בורח!! יש ז'ניה!! ז'ניה משלם עשר אלף דולר. ליאוניד בורח, יש חחחת עושה תנועת סכין על הצוואר

מעיין: לא! אני לא מאמינה, זה לא אמיתי, זה עושה לי צמרמורת, תראה מראה על היד שלה השערות עומדות.

ליאוניד: לא אמיתי? מתי אני מת זה אמיתי.

מעיין: אף פעם לא תצא? איך תצא?

ליאוניד: מתי אני לשלם עשר אלף אז אני בחוץ.

מעיין מלטפת ומחבקת אותו מסכן אחד, חמוד שלי... מנוחה יש קצת?

ליאוניד: מה זה מנוחה?

מעיין ממשיכה ללטף: מנוחה, יום אחד בלי עבודה, נגיד, שבת, הולך לים.

ליאוניד: עבודה כל יום. כל יום כל יום עבודה עבודה עבודה מתחיל בוקר, גומר לילה, שתים עשרה, אחד בלילה, איך יש בא קליינטים.

מעיין: אפילו לא משהו, אולי קצת לצאת לקנות משהו?

ליאוניד: אפילו לא באמבולנס לצאת. מתי חולה בא אחד רוסי דוקטור, נותן כדורים אנטיביוטיקה. פעם אחד , מתי אני חולה, הכל גוף כואב, יש חום אין כח עבודה אני אומר בז'ניה לא יכול עבודה, ז'ניה נותן מרביץ מכות, היא יש מקל גומי מה לא עושה סימנים, הרבה כואב...

מעיין בוכה ומחבקת: אומלל שלי... פרח שלי... אפולו שלי... זה לא יתכן, זה לא אמיתי, לא אנושי... אני אעזור לך, לא יודעת איך, אני חייבת להוציא אותך מכאן... אני אחשוב... אני אציל אותך.

ליאוניד: בֶּמֶת? מה גיברת אומר זה במת? גיברת לוקחת ליאוניד בחוץ?

מעיין: כן, בטח, טוב, אבל עכשיו אני כבר הולכת... ביי... אוציא אותך... ביי הנה הכסף משאירה על המיטה כסף, מפריחה נשיקה ויוצאת

ליאוניד יוצא אל הלובי, בוריס וניקולאי יושבים ליד שולחן קטן

בוריס: בוא ליאונידינקה, בוא, אוכל... ארוחת צהריים מתחיל להוציא מצרכים מהשקית ולהניח על השולחן יש קוקה קולה... הנה, יש פלאפל... אוהו! אוהו! היום ז'ניה מצב רוח טוב, גם סביח יש!

ניקולאי: מתפוצץ מצחוק הרבה מצב רוח טוב. אולי בלילה בעל שלה נותן לה.

בוריס צוחק: גם דזרט מביא היום! הנה, קרמבו!! שלוש קרמבו!!

ליאוניד: אחח... אחח... עכשיו בבית, מאמא יש בורשט חם... אחח... הכי טוב בורשט.

בוריס: אחח...עם כרוב הרבה...

ניקולאי: אחח... עם עצם בפנים, הכי טעים עצם בפנים. למצוץ. ..ככה מדגים מציצה של העצם חיים שלנו לא בורשט, עכשיו לא למצוץ עצם. פה חיים שלנו למצוץ גיברת מתגלגל מצחוק היום היה מישהו לקוח, היא אומר לי באוזן: תמצוץ לי בטוסיק. זה מה היא רוצה. אוי איזה תחת יש צוחק ככה גדול! כמו אוטובוס. עבודה הרבה. אחר כך מדאם מבסוט, נותן טיפ עשר שקל.

 

                                  תמונה  4

מעיין נכנסת לחדר של ליאוניד ומלטפת אותו

מעיין: שלום מתוק, פרח שלי מריחה את גופו כמה שאתה יפה... התגעגעתי לעור החלק שלך... לשרירים הנפלאים שלך... לישבן הסקסי שלך... לעיניים העצובות האלה...

ליאוניד: מה שלום גיברת מעיין?

מעיין: על הפנים, אל תשאל...

ליאוניד: מה קרה?

מעיין: כנראה שיש עלי קללה, יודע מה זה קללה?

ליאוניד: מה זה קללה?

מעיין: קללה זה מזל רע שאלוהים שם עליך. הקללה שלי זה מהגברים.

ליאוניד: בטח, אלוהים זה גבר.

מעיין: צחוק אתה עושה לי? אל תעשה לי צחוק, זה בכלל לא מצחיק. אחרי כל מה שהיה לי בחוץ אז עכשיו גם בעבודה זה בא לי. אתה לא תאמין, הבוקר במשרד אני נכנסת לפינת קפה לתדלק את האספרסו שלי, אני בלי לפחות חמש אספרסו ביום שום דבר אצלי לא זז, אז איך שאני גומרת להכין את האספרסו ולוקחת את הספלון ביד, פתאום הבוס שלי מאחוריי, בא להכין לעצמו קפה, וככה במקרה הוא מתחכך בי מאחור! אתה קולט? מתחכך לו! במקרה כזה! יוצא לו... אז מה אני יעשה? אני אגיד לו סליחה שאול, אבל אתה מתחכך בי? הוא בוס! הוא יכול להיות אבא שלי. והוא כזה מכובד, שיער כסוף, עניבות משי… ככה בפוקס הוא הביא לי את זה, בלי כוונה כאילו, כך שאם אני פותחת פה ואומרת משהו אני עוד יכולה לצאת מה זה אהבלה... או קיי, סבבה... אז אני סותמת, אבל אז הוא מרשה לעצמו עוד יותר להתחכך עוד יותר במקרה כאילו, ואז מרוב שחטפתי שוק אני מתאבנת! על המקום! נהיית דחליל עם האספרסו ביד. אז עכשיו הוא כבר נצמד גם עם החזה שלו ואני מרגישה עלי מאחור את הזהו שלו ומרוב שנבהלתי קפץ לי הספלון אספרסו מהיד והתרסק על הרצפה והשפריץ על המכנסיים בז' האלגנטיים שלו ואני תיכף ומיד כמו אוטומט התכופפתי לרצפה לנקות, אז הסבא המגעיל הזה עושה את עצמו שכאילו לא היה שום דבר ונהיה דב פנדה חמודי כזה ובא לעזור לי לנקות והביא מטאטא עם יעה ועוד העיז לצאת עלי עם מן בדיחה מפגרת כזאת שבמשכורת הבאה הוא יחייב אותי על אחד ספלון אספרסו… גיחי, גיחי, גיחי…

ליאוניד: אחר כך, מה היה?

מעיין: אחר כך אמרתי שאני לא מרגישה טוב והלכתי הביתה, ואחר כך ישר באתי הנה כי כאן זה המקום היחיד בעולם שאני יכולה להיות בטוחה שאף אחד לא יתחכך עלי פתאום במקרה כאילו ולא ירצה לעשות לי איזה משהו. נכון חמוד?

ליאוניד: נכון…

מעיין: אז תגיד "אני לא רוצה סקס" שאני אשמע את המילים האלה באוזניים שלי.

ליאוניד שותק

מעיין: נו, תגיד!

ליאוניד: אני לא רוצה סקס…

מעיין: תגיד: אני ליאונרדו לא רוצה ממך סקס.

ליאוניד: אני ליאונרדו לא רוצה ממך סקס. כן, זה נכון, אמיתי.

מעיין: יופי, נפלא! מעיין משלמת כדי שלא ירצו לזיין אותה!

ליאוניד שותק

מעיין: נו, תגיד: מעיין משלמת כסף כדי שלא ירצו לזיין אותה!

ליאוניד: אבל אני ליאונרדו רוצה לב שלך. לא רוצה עושה, לא רוצה כסף, רוצה לב. לב שלך טוב. טוב טוב. פה אני כל זמן כל זמן מת. מתי גיברת מעיין בא אני חי, אני מרגיש דם שלי, אני מרגיש יש חיים.

מעיין:אני לא גיברת, אני מעיין. אתה נכנסת ללב שלי. אני אוציא אותך מכאן. אני לא יודעת איך אבל אני חייבת להוציא אותך מכאן מחבקת אותו אני אוהבת אותך, אני אשלם עליך, אני אקנה את החופש שלך.

ליאוניד: מה, בָּמֶת? גיברת להוציא אני מפה? אני בחוצה?

מעיין: לא גיברת! מעיין!

ליאוניד: גיברת מעיין.

מעיין: מעיין, מעיין! בלי גברת!

ליאוניד:מעיין. סליחה, מעיין. מעיין מוציאה אני בחוץ? הולך בחופש?

מעיין מהנהנת נמרצות

ליאוניד: חוזר בבית? חוזר באוקראינה?

מעיין מחבקת: לא מתוק, לא אוקראינה... אני אוהבת אותך, אני רוצה שתישאר איתי.

ליאוניד בוכה: תודה… תודה… אני אוהב אותך הרבה.

מעיין ממשיכה לחבק: נהיה לנו ביחד, ואפילו אולי גם נעשה לנו סקס. יהיה סבבה.

ליאוניד: נכון. מתי אין ז'ניה, אין לקוח, אין מכות – יש סקס.

מעיין מעיפה מבט אל השעון הגדול שעל הקיר: אוף, נגמר הזמן! צריך ללכת מוציאה ארנק ומשאירה כסף ומנשקת אותו להתראות בייבי שלי.

מעיין הולכת, ליאוניד יוצא אל הלובי

בוריס: שְטוֹ? מה יש? למה מחייך?

ניקולאי: מה קרה? למה מבסוט?

ליאוניד: זאת גיברת מעיין, היא אמרה תיקח אני בחוץ. בחופש. לא עבודה מכון.

בוריס: אוה… בֶּמֶת? יופי… טוב… אחלה בחלה.

ניקולאי: בראבו אליושה, בראבו!

בוריס: נו, מתי הולך הביתה?

ליאוניד: לא יודע, לא אמרה מתי הולך.

ניקולאי: אולי גיברת שלך לוקח גם אני בחוץ?

בוריס: לא רוצה גם אני? לא אמר היא מתחתן חתונה?

ניקולאי: לא אמר רוצה אתה עושה היא ילד?

ליאוניד: היא אמר…

בוריס: לא אמר אתם יהיה בית קטן? חתול בבית? צוחק לא חתול צוחק מצביע לעבר התמונה של החתול על הקיר חתול חתול, דג באקווריום, שושנים בואזה, לא אמרה?

ניקולאי: לא אמרה אבא אימא גיברת כמו אבא אימא ליאוניד?

ליאוניד: לא יודע… לא אמרה… אמר יהיה סבבה. במלרע

בוריס מתפוצץ מצחוק

ליאוניד: למה צחוק למה? מה זה סבבה?

ניקולאי מצטרף לצחוק ובבת אחת שניהם נהיים קודרים

ניקולאי: תקשיב אליושינקה. מכון כאן בית סוהר. פה לא יוצא בחוץ. פה מאפיה. פה קבר. גם אני פעם יש גיברת כמו גיברת אתה. גיברת טוב טוב, נחמד. לב טוב יש, לא מדבר מלוכלך, לא רוצה עושה משהו מלוכלך, כל פעם מתי בא מביא משהו מתנה, מביא בונבוניירה קטן, מביא פרח, מביא משהו אוכל, קשקבל, סלמי…  טוב גיברת, טוב מאד, אוהב אותי הרבה הרבה. היא אומר לוקח אני בחוץ, בחופש, אומר יש בית, יש כלב, יש חתול, יש אקוואריום… הכל אומר היא. אחר כך, פעם אחד פתאום, אין גיברת! גיברת לא בא. אני מחכה, מחכה… אין גיברת, אין טלפון, אין כלום. אני בוכה הרבה הרבה. הרבה אני בוכה. עכשיו איפה קוליה? בחוץ? בחופש? פה קוליה, פה, בתוך קבר.

ליאוניד מאובן

בוריס מושיט לליאוניד קרמבו: קח, קח קרמבו. עושה לך קצת מתוק.

                          תמונה  5

ליאוניד בחדרו, מעיין נכנסת

 

מעיין: שלום בובון חמודון? מלטפת ליטופים ארוכים אתה בסדר?

ליאוניד מהנהן

מעיין:יופי, אחלה.

ליאוניד: מה שָלום מעיין?

מעיין: לא... זה לא יכול להיות... לא יכול להיות שהכל קורה דווקא לי, פתטים הגברים האלה, כולם פתטים! כמה שהזין קטן ככה האגו גדול! איכס... הבוס הזה... אדון שאול... לא הספיק לו... אחרי שלא הצליח לו עם כל ההתחככויות המגעילות ליד המכונת אספרסו הוא החליט להראות לי מי כאן הגבר ומאיפה משתינים כרישים, אז פתאום אחרי ששלוש שנים אני העובדת המצטיינת שלו, פתאום יש "קצת" בעיות איתי וחסרים דברים בדוחות שלי והוא "שומע" עלי דברים. ככה, בלי שום בושה הוא מסתכל לי בעיניים ושופך עלי את כל הבולשיט הזה, אז הוא מאד מצטער אבל הוא לא יכול להמליץ להכניס אותי לרשימת הבונוסים. אתה קולט? זה מה שהוא עשה לי הבן זונה... אני לא יכולה יותר... נמאס לי... די... נמאס נמאס נמאס לי. פורצת בבכי

ליאוניד: לא בוכה גיברת, לא טוב בוכֶה.

מעיין: אני לא גברת!!! אני מעיין! כבר אמרתי לך!!

ליאוניד: סליחה... גיברת מעיין.

מעיין: מעיין ! מעיין! אל תגיד לי גברת.

ליאוניד: כן, סליחה, לא בוכה מעיין, לא טוב בוכה

מעיין: בוא אלי, תלטף אותי, תנחם אותי, תרגיע אותי, תעשה לי נחמד ונעים שאני אשכח אותו... איכס... שאול חרמוני... גמד חרמן אחד

ליאוניד מלטף את מעיין

מעיין: כן, ככה זה נעים לי, זה טוב, אתה טוב אלי מעיין עולה על המיטה תעשה לי מסאז', תתקע בי את האצבעות,

ליאוניד מתחיל לעשות מסאז'

מעיין: תלוש אותי כמו בצק... כן... ככה... איזה שרירים מופלאים... תלחץ, תמעך... עכשיו תגיד: את מתוקה מעיין.

ליאוניד שותק

מעיין: נו, תגיד, אני לא צריכה כל פעם להגיד לך שתגיד.

ליאוניד: את מתוקה מעיין.

מעיין: את מדהימה מעיין. מסמנת לו בראש שיגיד

ליאוניד: את מדהימה מעיין.

מעיין: את כוסית-על.

ליאוניד: את כוסית...

מעיין מתנשפת גונחת ונרגעת

ליאוניד: לא טוב זה בוס. לא טוב ככה מדבר, יש מעיין בעיה.

מעיין: בטח לא טוב. מאד לא טוב. מאד מאד מאד לא טוב. אני הבנתי שככה אי אפשר להמשיך, אז אתה יודע מה עשיתי?

ליאוניד: מה עשיתי?

מעיין: אני הלכתי למנכ"ל וזיבלתי לו שאני מרגישה שאני לא ממצה את עצמי וכל הבולשיט הזה ואם אני יעבור לשיווק יש לי הרבה יותר מה לתרום ובלה בלה בלה... ואז אתה יודע מה?

ליאוניד: מה?

הוא מסתכל עלי ככה במבט כזה... ותנחש מה.

ליאוניד: מה?

מעיין: פצצה!

ליאוניד: פצצה?

מעיין: הוא מודיע לי שממילא אני כבר נמצאת אצלו על הכוונת. אני שומעת על הכוונת והלב שלי נופל לתחתונים, נשמע מה זה רע, אבל הוא ממשיך: "אני עוקב אחריך ואני מאד מאד מרוצה מהעבודה שלך" ועד שאני קולטת מה בעצם קורה כאן, הוא זורק עלי את הפצצה: "בהֶאדקוורטרס בקליפורניה בקשו שנשלח מישהו אז ישר חשבתי עליך."

ליאוניד: בֶּמֶת?

מעיין: באמת באמת.

ליאוניד: אמריקה זה טוב, טוב אמריקה, טוב טוב. מה מעיין אומר?

מעיין: מה אמרתי? על המקום הסכמתי. כמעט הדבקתי לו נשיקה.

ליאוניד: רגע... רגע... גיברת מעיין הולך באמריקה?

מעיין: בטח, מה, אתה לא שמח בשבילי?

ליאוניד נשנק: כן... שמח...

מעיין: מה?

ליאוניד: מה אני? מה להיות אני?

מעיין: אתה תהיה בסדר.

ליאוניד: בסדר? איך בסדר? כמה זמן נוסע?

מעיין: שנתיים, אולי.

ליאוניד: מתי נוסע?

ליאוניד מתמוטט על הרצפה. מעיין מתכופפת אליו

מעיין: מה קרה? מוזגת כוס מים קח שתה, תשתה... מה קרה?

ליאוניד: מעיין אומר לוקח אני בחוץ, בחופש. מעיין אומר אני לא עבודה מכון.

מעיין: כן, אמרתי, נכון. אל תדאג. אני מבטיחה לך שתמצא מישהי אחרת שתוציא אותך מכאן. אתה כזה מקסים, כל אחת תתאהב בך, אתה תמצא מישהי שתרצה אותך רק בשבילה, ואם לא, אז כשאני אחזור אני מוציאה. יהיה לי מספיק כסף. מבטיחה! מרימה מבט אל שעון הקיר עכשיו חמוד, עבר הזמן. משאירה כסף ויוצאת

ליאוניד מתרומם, מדדה אל הלובי ונופל על הספה

בוריס: שְטוֹ??

ליאוניד שותק

בוריס: מה קרה??

ליאוניד שותק

ניקולאי: מה קרה איליושה, מה קרה?? ניגש אליו ומנער אותו דבר איליושה, דבר מה קרה? עשה לקוח משהו? מה עשה?

ליאוניד מנענע את ראשו בשלילה לקוח זה... גיברת מעיין... זה לקוח מה אומר לוקח אני בחוץ...

בוריס: מה עשה, מה?

ליאוניד: זה לקוח, עכשיו הולך...

צלצול טלפון קוטע את דבריו של ליאוניד

ז’ניה: אלו? חתול צוחק.

קול בטלפון: זה פינטו. תקשיבי. עכשיו אנחנו יוצאים בניידת.

ז’ניה: תודה סמל פינטו. תודה רבה. יש בשבילך בשר טרי. ילד יפה משהו משהו. כזה עוד לא עשית. הרבה כיף יהיה לסמל פינטו.

ז'ניה קופצת על הרגליים: כולם פה!! בואו פה!! מהר מהר, איליושה, בוריס, ניקולאי! משטרה! עכשיו בא משטרה! בואו פה!

ז'ניה פותחת  פתח בקיר, מגלה שהקיר כפול, היא דוחפת את כולם פנימה אחד על השני וסוגרת את הפתח. היא יוצאת מהבית.

 

                                           תמונה  6

הדלת נפרצת בבעיטה ונכנסים שני שוטרים. הם פותחים דלתות ומחפשים 

שוטר: עוד פעם אכלנו אותה.

פינטו: בת שרמוטה... צוחקת עלינו זאתי, לאן היא מעלימה אותם? את האימ-אימא שלה אני אזיין.

שוטר: וואלה, זאת מעלימה אנשים, יכולה לעבוד קוסם בלאס וגאס. פעם שלישית צוחקת עלינו. פרינציפ אני לא מוותר לה. אחר כך כותבים בעיתון שמשטרה שום דבר לא עושה. אני אישית גומר על המכון הזה. לא מכון ליווי, מכון פתולוגי זה יהיה אצלי. הרוסייה המסריחה הזאת, בית ספר אני יעשה לה.

פינטו: בועט בקיר והופך את השולחן: רוסייה מכוערת... אני אראה לך מה זה... את תלכי אצלי לקיבינימט... בועט ושובר את השולחן יאללה, בוא נתחפף מכאן.

השוטרים יוצאים

 

                                           תמונה  7

ז'ניה נכנסת ומוציאה את הבנים מהקיר

ז’ניה: הלך משטרה, נגמר! יאללה, עבודה, יש עבודה!

כולם יוצאים ומתיישבים בלובי

הדלת נפתחת ונכנס פינטו

ז’ניה: אוה, סמל פינטו! שלום, מה שלום סמל? בוא, בוא, אני אמרתי יש ילד חדש משהו משהו, ז'ניה לא משקרת. בשר טרי טרי. ילד כמו ילדה  יפֶה... פינטו להיות מבסוט אחלה בחלה. תיכנס פה בחדר.

פינטו: ואזלין?

ז’ניה: יש הכל מוכן. ואזלין יש, יש קרם, יש שמן תינוק, מגבונים יש, גם וודקה יש. צוחקת בשביל פינטו גם ביסלי יש.

פינטו נכנס לחדר

ליאוניד: מה זה??? ... מה.....????

פינטו: סתום ת'פה!! תתפשט!!

ליאוניד: ממושקה שלי... לא! לא עושה זה, לא!!

פינטו: לא תגיד לממושקה שלך. לפינטו לא אומרים לא. תוריד מכנס!!

ליאוניד בוכה

פינטו: בוכה לי?? אתה בוכה לפינטו? מנחית סטירה ילדה נהיית?

אני אוהב שבוכים לי, זה מדגדג לי בביצים, מגרה אותי, עושה לי טונות חשק.

פינטו מבצע אונס אלים

הבכי של ליאוניד דועך

פינטו יוצא מהחדר תוך כדי רכיסת המכנסיים

ז’ניה: נו?? איך ילד?

פינטו: עצבני קצת היה, אבל וואחד בשר טוב... כמו עגל חלב.

ז’ניה מושיטה לו חבילת שטרות: תודה רבה סמל פינטו, להתראות, תבוא מתי מתחשק.

פינטו יוצא

 

                                  תמונה  8

בוריס: לא טוב. צועק הרבה הילד.

ניקולאי: זה שוטר אוהב נותן מכות הרבה. כל פעם מתי בא נותן מכות, מכות מכות.

בוריס: למה לא בא פה ילד?

ניקולאי: ליאוניד!!!!

בוריס: ליאונידושקה, תבוא פה!!!!

ניקולאי: לא בא ילד. לא טוב. אני הולך רואה.

ניקולאי נכנס לחדר ומגלה את ליאוניד תלוי

ניקולאי: לא!!!!!!!!! ליאונידינקה, לא!!!!!!!!!!!!!!! ז'ניה!!!! ז'ניה!!!

בוריס נכנס לחדר ואחריו ז'ניה

ז’ניה מתבוננת בניקולאי: מהר! מהר! לעזור לי.

כולם מורידים את ניקולאי ומניחים על הרצפה. ז'ניה מתכופפת ומקשיבה ללב. בודקת אישונים. מרימה את היד בודקת דופק וזורקת  אותה

ז’ניה: מת. בועטת את היד שבדקה. מצמידה אצבע על השפתיים ומעבירה אגודל לרוחב הגרון להעביר מסר שמי שידבר ימות.

ז'ניה יוצאת אל הלובי ומרימה את הטלפון: הלו?! אבו חסאן? כיף חאלק יא אבו חסאן? מה שלומך? מה שלום אישה? ילדים? בן יצא מבית חולים? יופי, מה אתה אומר... בת התחתנה? מברוק, מברוק אבו חסאן. אני בסדר חמדוליללה, שוקרן, שוקרן. תשמע אבו חסאן, יש לי פה אחד מת, זה ילד הרוסי מה הבאת מסיני. זה מת. לא, לא, לא זה שחור קטן בחמש אלף, ילד יפה, עשר אלף. עכשיו פה מת. אני לא רוצה משטרה עושה בלאגנים. אתה בא פה לוקח הוא מת בחזרה שם מאיפה בא. זורק הוא בסיני וחלאס, אין ילד. תבוא מהר אבו חסאן, ומתי בא אתה מביא סחורה חדש. תבוא מהר עכשיו דיר באלק. מעה סלאמה, ביי.

ז'ניה מורידה את הכיסוי מהספה וחוזרת לחדר: בואו פה, בואו פה, תעזרו לי.

כולם ביחד עוטפים את הגופה

 

                                         תמונה  9

נכנס אבו חסאן וגורר את הגופה החוצה

ז’ניה: סחורה חדש?

אבו חסאן: יש סחורה, משהו טוב, פונה לעבר הדלת דָוָואי, בוא הנה.

נכנס הסחורה כפוף וחפוי, לאט לאט מסתובב ומרים את הראש

 מתגלה ליאוניד

 

                          ס ו ף
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
===============================================================
=============================================================== 
  

ה ס ל י ח ה

 

מחזה  מעֵט

יוסי  רודוי

 

 

 

 

 

 

 

                       הדמויות

 

                 אבא אברם  (מכלוף)

                   יניב  (בן של אברם, סובל מגמגום) 

                  ליטל  (אחות של יניב)

                  קנדי (פיליפינית של אברם)

                  רוח  (אביו המנוח של אבא אברם)

 

 

 

 

 

 

 

 

                         תמונה ראשונה

                           חדר בדירת מגורים

 

יניב מתפרץ לחדר, בועט ברהיטים, מכה באגרופים בקירות: קק__קוסָאימשְלה הזקנה הזאתי... קוסאימשלה, קוסאימשלה, קוסאימשלה... לל__למה ככה אמרה לי? למה אמרה לי הממ__מילה הזאתי?? חוזר לבעוט ברהיטים למה, מה קרה? כולה, כמה כאפות הבאתי לה, בשביל הצחוקים, מה יש? כמו כל הזקנים אני בא אֶצֶלָם, מה קרה?... זה קטעים להביא לזקנה כאפה לפרצוף... שבוע שעבר, זאתי האשכנזייה מתי הבאתי לה הבומבה, עפה לה השיניים פרוטזה שלה מתוך הפה שלה בטיל, זה היה מה זה קורע, איך שפתאום בא הפרצוף שלה ככה בלי שיניים, ככה כמו מכשפה כזאתי, אבל מכשפה, בוכה המכשפה חיקוי של בכי ניאו, ניאו, ניאו... מגניב הקטע כזה, מביא לי הסוטול, אז אני מביא לה עוד כאפות מה עושה לה צבעים בפנים צוחק איפור קוסמטיקה עושה לה, מצביע על העין פה שחור מצביע על הפה פה כחול נוגע באוזן כאן זה כזה אדום. ככה היא הרבה לפחד, אחר כך תביא לי הכסף שלה, תביא לי כל הזהב שלה מה היא מחביאה הבת זונה... מה היא צריכה כל הזהב שלה? בדוק היא תביא, אין דבר כזה חיקוי "אין לי, בחיי שום דבר אין לי" אבל זאתי המחלואה מהבלוק של דודה סלאמה היא מצפצפת לי כמו בלעה צפצפה בב__בבטן שלה חיקוי "אין לי כסף, כלום אין לי" אז עכשיו אני כבר עף לי הג'ננה אז אני זורק אותה ברצפה והיא בוכה בוכה כמו  ילדה קטנה בוכה, ומתי בא באוזן שלי בכי שלה עושה לי במח מָטרוּף אז אני מרים עליה הרגל שלי מדגים ומוריד ככה כמו פליקס עמד מתחת החופה ושבר הכוס, אז אני שומע "קראק"  היד שלה נשבר כמו מקל של מטאטא ו_ו_ואז היא עושה לי חיקוי "אוי ויי זמיר, אוי מיין גוט, אוי מיין גוט...", ואז היא עוד עושה לי, תק_תקשיבי ליטל, תקשיבי ט_טוב טוב מה היא אומרת חיקוי "אני את היטלר עברתי... אם היטלר לא גמר אותי, פסקודניאק כמוך בטח לא יגמור אותי" מטיח אגרופים בקיר זז_זה מה אמרה "אני היהי_היטלר עברתי", מחרפנת אותי המילה הזאתי, אוכל לי במח כמו תולעת, אוכל אוכל אוכל, לא יוצא בחוץ, כבר שבוע אוכל, גומר עלי הדבר הזה, בועט בדלת למה אמרה  היהי_היטלר??...היטלר... די, חלאס! מה קרה? לא יכולה לָביא הכסף שלה לפני אני שובר היד שלה? הזקן הרוסי הזה, זוכרת אותו שהלכנו אצלו ביחד אני ואת? שניים אגרוף לפרצוף , בטיל הביא כל הזהב שלו, הזקנה הפרסיה מאיפה שמוריס גר, אמרה אין לי, מרחתי אותה על הקיר כמו מרגרינה על הלחם, אחר כך הביאה הכסף שלה מגולגל ככה כמו נקניק, ככה מוציאה מפה מכניס יד לתוך החולצה מחזיקה ביד שלה הנקניק הזה, היד שלה רועד ככה מדגים מביאה לי הכסף והקול שלה בב_בוכה "שניים נכדים היה לי, אחד לקח אלוהים, נשאר רק אחד, זה הכסף בשביל חתונה שלו... איפה לב שלך?" ככה אומרת. לב שלי? על הזין שלי לב שלי, מה אכפת לי מנכד שלה, שיעשה החתונה שלו ברבנות... גם הייתה המרוקאית שוכבת חולה במיטה שלה, לא יוצאת, חולה הרבה, שוכבת במיטה שלה, לא יוצאת בחוץ, חולה הרבה הרבה, אבל מה? כמה חולה, כמה לא מדברת. לא מדברת זאתי. אני מביא כאפה קטן, היא פה שלה לא נפתח. אני מביא שתיים כאפה, היא, לא מדבר. ככה? אמרתי, עכשיו  נראה. לקחתי המגהץ מה היה שמה, שמתי בחשמל והבאתי לה פה מניח יד על החזה אחר כך מדבר. יופי יופי מדבר. שומעת? תשמעי קטע מה אמרה לי. אמרה תלך במטבח במקרר, תפתח הפריזר. יש תרנגולת שמה, תראה התרנגולת, בתוך בבטן של התרנגולת שמה יש הדולרים שלי מה אספתי כל החיים שלי. אחר כך בוכה זאתי כמו ילדה עושה חיקוי "ילד שלי חולה... זה כסף בשביל ילד שלי חולה"... חולה, מה חולה, בתחת שלי חולה, אבל זאתי הכלבה אשכנזייה, הרגה אותי זאתי. לא ראשונה היא גם לא שניה גם לא שלישית גם לא עשרים. הרבה הרבה זקנים עשיתי לפני היא, כולם הם בוכים לי, ככ_כולם. אני אוהב מתי הם בוכים ככה עם הפה שלהם בלי השיניים. מתי אני רואה אותם אני בא לי בראש התמונה של האבא שלנו כמו הוא בוכה בלי שיניים שלו, אחר כך עושה לי בבטן הרגשה טוב, ככה נחמד כזה כמו אחרי לאכול קוסקוס, אני לָרגיש כאילו מחזיר לו בחזרה קק_קצת המכות מה אכלתי ממנו. את מבינה ליטל מה הדיבור שלי?

ליטל: מה, ככה?

יניב: ככה, ככה. ברסמי ככה.

ליטל: ולא יצא לך?

יניב: יצא מה?

ליטל: הג'ננה. לא יצא הג'ננה?

יניב: יצא מה יצא, כלום לא יצא. כמה יצא, ככה נכנס עוד. יוצא ככה מותח אצבע ואגודל במקביל ומודד מרווח קטן ביניהן ונכנס ככה. פורש שתי ידיים לצדדים

ליטל: וואלה?

יניב: ואללה.

ליטל: תמיד תמיד ככה?

יניב: לא תמיד. עד אמרה לי המילה הזאתי היהי_היטלר. אוכל אותי, אוכל אותי זה. שורף לי הבטן בתוכו. יימחשימה הכלבה "אני את היהי_היטלר עברתי" את שומעת באוזן שלך ליטל? נכנס לי בראש, ל_לא יוצא. היטלר.

ליטל: מה זה הקטע שלך יאניב? צוחק אתה עלי? מה זה כל החרטה הזה שלך? פתאום נהיית לי צדיק? צוחקת נעשה לך חלקה בקברי צדיקים... ראבי יאניב הצאדיק. מתי תהיה בקבר שלך בתוך האדמה יבואו הבתולות ליפול עליך שתביא להן חתן, יבואו הזקנות עם כל זהב שלהם בצוואר בשביל תביא להם בריאות. מה קרה לך, מה? אני לא הלכתי אני אצל הזקנים בבית? לא לקחתי להם הביטוח לאומי שלהם? לא לקחתי השרשרת זהב מצוואר שלהם? לא אמרו הם לי קללות? מה לא קיללו אותי? שתישרפי באש של הגיהינום, שימותו לך הילדים בתוך הבטן, שאלוהים יעניש אותך ואת כל מי שיוצא מהחור שלך, אבל אני מה'כפת לי אני.

יניב: באורגינל, ליטל. אל תעשי לי חרבושה. אני אומר לך, היום בלילה, תשמעי מה אני חולם. אני חולם אני הולך בחוץ, בהר, הכל יש פרחים יפה יפה, ריח טוב טוב, אויר טוב טוב, השמיים כחול כחול, הכל יופי יופי, פתאום בא לי מלמעלה אחד ציפור שחור גדול כזה, בא מעלי ויורד עלי כמו אוירון, יורד יורד יורד... בום! נכנס המקור שלו בתוך הראש שלי ומכניס לי בתוך המח מילה "היהי_היטלר". אני בורח משם מהפרחים לתוך העצים אבל בא גם בעצים בא עוד אחד ציפור, עוד יותר שחור, עוד יותר גדול, עוד יותר מפחיד, יורד מהשמיים כמו טיל בתוך הראש שלי, בום! היהי_היטלר! ועוד פעם, אז אני בורח משם, בורח חזק חזק, אבל עוד ציפור אחד בא, עושה עוד חור במח ועוד חור ועוד חור, הי_היטלר! היטלר! היטלר! עד מתי צעקתי די!! די!! ומהצעקות שלי אני בעצמי לִתעורר, וגם עוד אחר כך אני עוד צעקתי די, די... את רואה? (מצביע על היד) רק מְאני לדבר על זה נהיה לי העור כמו ברווז.

ליטל: והוא? מצביעה לעבר החדר השני

יניב: הוא, מה?

ליטל: הוא, דיבור עשית איתו?

יניב: מה זה???

ליטל: דיבור.

יניב: דיבור???

ליטל: דיבור, דיבור... כן, לדבר...

יניב: מצחקת את עלי?

ליטל: מצחקת, מה מצחקת.

יניב: גנובה את....

ליטל: דיבור לא עשית אף פעם אף פעם?

יניב: ליטל, מה קרה לך?

ליטל: למה?

יניב: מה למה?

ליטל: מה, מה למה... דיבור. דיבור, אתה והוא לדבר. מה, אתה דפוק? למה לא עשית דיבור איתו?

יניב: לא מבין הדיבור הזה שלך.

ליטל: דיבור לדבר כמו אנשים מדברים. כמו אנחנו עכשיו שניים מדברים. אני אומרת ככה, אתה אומר ככה. אני חושבת ככה, אתה חושב ככה. זה מה אני מרגישה, זה מה אתה מרגיש. אחר כך אולי אתה חושב משהו אחר, משהו חדש.

יניב: כחחח מגחך הוא, אין דיבור אצלו, הוא יש אצלו ממ_מכות. מכות ר_רצח יש. זה מה הדיבור שלו. מ_מכות רצח, מכות רצח, מכות רצח.

ליטל:  אבל עכשיו לא יכול מרים היד שלו...

יניב: לא יכול, בטח לא יכול, אפילו הבולבול שלו לא יכול להרים. צריך הפיליפינית תרים לו.

ליטל: תגיד, אתה גנוב? אתה לא מבין מה אני מדברת?

יניב: מה את מדברת?

ליטל: אני מדברת, אולי עכשיו לפני הוא גומר החיים שלו, אולי אתה לוקח איתו דיבור? מה נשאר לו ? כלום! אני מה 'כפת לי אני ממנו, אבל אתה, יש לך המילה הזה מה לא יוצא לך מהראש שלך, אני אומרת, אולי זה בגלל הלב שלך כבר הכל מלא שחור בפנים, הכל מלא מלא חרא, מלא כל מה רע אתה עשית בחיים שלך ואין עוד מקום בשביל ייכנס בך המילה מה אמרה לך היטלר וזה מה גומר עליך. אולי, רק אולי, אני אומרת, אולי אם אתה עושה לו דיבור, אולי אתה מוציא השחור מהבטן שלך, אחר כך כפרה, יותר טוב, מרגיש אתה יותר טוב... לא הוא, אתה... הוא שיזדיין בחרא שלו.

יניב: בטח, דיבור. נראה לך? איתו? אני? יאניב? קודם אני יעשה דיבור עם הג'וק מהג'ורא של השוק לפני אני מדבר איתו... זה החרא, מכות אני אדבר לו... אולי קצת יחזיר לו המכות מה א_אכלתי ממנו. אולי אני לשבור עליו הכיסא גלגלים שלו, אולי אני מוציא המקל שלו נותן עליו כמו חמור כמו היה ננ_נותן לי... זה מה אני מדבר איתו...

ליטל: תשמע נשמה שלי, תשמע לי טוב. אצלנו בגמילה, דבר הכי חשוב מה למדו לנו – לעשות דיבור. הכי הרבה טוב בשבילֵך – לדבר. מתי אתה נותן מכות אתה מוציא מהר מהר כל העצבים שלך, אבל אחר כך, מהר מהר מהר מהר כל העצבים יחזור כולם כמו הזבובים באים לחרא ואתה עוד פעם מרביץ ועוד פעם מרביץ ותמיד חוזר אליך, אבל מתי אתה מדבר, המילים מה אתה מדבר לוקחות הכעס שלך ואז לא צריך יותר המכות... בסוף ילך העצבים, לא יחזור.

יניב: וואלה? באמאשְלך?

ליטל: באמאשְלי.

יניב: זה מה היה לכם בגמילה?

ליטל: אשכרה זה מה היה.

יניב: דיבור לקח לך העצבים שלך?

ליטל: ככה זה מה היה. באלוהים זה מה היה. תשמע מאחותך, כפרה. תיכנס אצלו עכשיו, מתי הראש שלו עוד קצת בסדר. מחר בבוקר, אללה יוסטור, אתה לא יודע מה יבוא, אולי אלוהים סוגר לו העיניים מחר בבוקר

יניב: אמן ואמן ואמן.

ליטל: אולי סוגר לו הראש שלו.

יניב: ישתבח שמו, כן יהי רצון.

ליטל: תקשיב לי נשמה, אני יודעת מה עשה לך, טוב טוב יודעת, ראיתי כל מה אכלת ממנו. גם אני אכלתי, מה, לא אכלתי ממנו? אני יודעת כל החיים שלך רק חרא גדול גדול, אבל מה אני אומרת לך, תיכנס שם אצלו רק בשביל יאניב. קולט אותי? לא בשביל הוא, רק בשביל יאניב. בשביל יאניב יהיה לו שקט הלב שלו. בשביל יאניב יהיה לו נקי הבטן שלו, בשביל יאניב לא יאכל אותו העצבים שלו כל הזמן כל הזמן כמו עכברים, בשביל יאניב ייצא לו מתוך הראש שלו המילה הזה מה נכנס... בשביל ייצא בחוצה היטלר...

יניב: מסתובב בחדר מה את רוצה ממני? ... מה מדבר?... איך מדבר?... מה לגיד? מה אני לגיד לו?... לא יודע מה אני לגיד לו.... לא יכול, לא יכול... שש_שונא אותו, שונא שונא שונא אותו הכלב הזה... כלב בן כלב, שיישרף באש של הגהנום, שיטבע בבריכה של צואה רותחת... אין מצב אני מדבר...

ליטל: תגיד לי מאמי, נאורי שלך, עכשיו כמה כבר יש אותו? שש חודש יש?

יניב: חיוך רחב נאורי, נשמה שלי... עוד לא שש חודש, עכשיו חמש חודש הוא יש לו.

ליטל: בוכה נאורי בלילה? קצת בוכה?

יניב: וואלה בוכה. לא קצת, מתי לפעמים הרבה בוכה.

ליטל: ומתי בוכה הוא, אתה אבא שלו, מה עושה?

יניב: מתי הרבה בוכה, הרבה הרבה, מתי לא יפסיק, מביא לו כאפה מדגים ככה קטנה, בקטנה... לא כואב, חמוד כזה... אחר כך אולי יפסיק.

ליטל:  היה כבר חולה פעם?

יניב: לא, טפו טפו טפו, מה את מדברת חולה? שיהיה רק בריא.

ליטל: ואחר כך, אולי מתי חולה פעם, כואב לו הבטן, בוכה הרבה הרבה הרבה, אבל אתה לא יודע אולי הוא חולה, אולי כואב משהו... מה אתה אבא שלו עושה?

יניב:  לא יודע מה עושה..

ליטל: לא יודע מה עושה? אני יגיד לך מה עושה. מתי הוא בוכה בוכה בוכה זה שורף לך כל העצבים שלך כמו אש ואז אתה מכות עושה... הילד מביא לך עצבים, אתה מביא לו מכות, זה מה עושה...

יניב: נראה לך?

ליטל: באבוהה נראה לי. ואחר כך מתי קצת יותר גדול, גיל שלוש, גיל ארבע, הולך הילד בגן, עושה משהו, מרביץ את הילדים, גננת מדברת אתה אבא שלו צריך עושה משהו עם הילד... מה עושה?

יניב: ... מה... לא יודע מה...

ליטל: לא יודע מה? אני יגיד לך מה. מכות הילד אוכל ממך.

יניב: שטויות מה הפה שלך מדבר.

ליטל: ומתי הילד עוד גדול, עושה בלגאנים... בלגאנים בשכונה, אולי יגנוב השכנים... אולי בלילה עושה מכה קטנה על המכולת... מה אתה אבא שלו עושה?

יניב: נאורי זה חיים שלי... לב שלי... ילד טוב יהיה נאורי... יהיה לומד טוב טוב... אוניברסיטה ילמד עורך דין, לא כמו אני אבא שלו.

ליטל: אהה.. עורך דין... וואלה, ואחר כך, מתי עוד יותר גדול, אולי עוד יותר עושה בלגאנים... יבוא משטרות...

יניב: נכנס לקריזה חלאס! מה יש לך את? מה הדיבור הזה שלך? עין רע את עושה לילד? רעל המילים שלך, רעל! לכי תרחצי הפה שלך!

ליטל: תרגיע מאמי, תרגיע... מזל רע זה לא אני עושה לו, מזל רע זה רק האבא שלו מה הוליד אותו, אבל באלוהים, גם אתה המזל הטוב שלו, רק אתה... הכל הכל רק אתה... למה, מה יהיה אם בוכה התינוק סובל בעיות? יהיה אתה מביא לו כאפות, בגלל העצבים שלך קצר קצר, בגלל רק זה מה אתה יודע לעשות, מכות. לא יודע משהו טוב, רק משהו רע. ומה אחר כך יהיה אם ילד שלך לא אודי חמודי? אה? מה?

יניב: ... מה?...

ליטל: מה יהיה, זה מה למדנו בגמילה. אתה גומר עליו מכות. מה אבא שלך עליך, מה אתה על הבן שלך, מה חרא אכלת מה חרא הוא יאכל,  מה הוא מה אתה. ואחר כך בא משטרות, מה עושה?

יניב:  מה?...

ליטל: מה? הכל מה היה אבא שלך. קושר אותו בשרשרת בחדר לא ייצא בחוץ... לוקח כיסא, לוקח מקל, לוקח ברזל וגומר על החיים שלו. באורגינל אתה יוצא האבא שלך מה אתה שונא אותו הכי בעולם. מה הוא, מה אתה אבא של נאורי הנשמה. כן... נאורי לב שלך, דם שלך, כמו אתה היית מתי קטן קטן היית לב שלו של אבא שלך, דם שלו...

יניב: קופץ ואוחז בגרונה של ליטל שלא תגידי מילה כזה!

ליטל: אחר כך מה, לב שלך, עושה הוא כבוד לאבא שלו? נראה לך? אחר כך הוא שונא אבא שלו הכי בעולם. כמו אתה שונא אבא שלך... ואחר כך אתה גומר ככה סמרטוט מצביעה לעבר החדר השני כמו כלב מסריח... עושה הפיפי שלו בחיתול... מתאים לך זה?

יניב: מתחיל להסתובב בחדר. בועט בקירות ממ_מה אני ידבר איתו? מה אני יגיד לָבנדם זה? זה בנדם לא יודע מדבר, לא יוציא מילה מפה שלו.

ליטל: אתה תלך... תלך... תיכנס שם... מתי אתה נכנס, אחר כך הפה שלך כבר יודע מה לדבר.

יניב: יודעת מה? טוב. אני איכנס אצלו... אבל את נכנסת איתי גם.

ליטל: בטח מאמי, אני בגב שלך כל הזמן.

יניב: צועק לחדר השני קנדי!!!!!!

דממה

יניב: קנדי!!!!!!!!

קנדי מעבר לקיר: יס, אדון יניב.

יניב: קנדי! תבואי פה רגע!!

קנדי: וואן מיניט אדון יניב, אני פה לחליף לאבא חיתול!

יניב: איחחח... חיתול... באימשלי, מגיע לו לזבל הזה.

קנדי נכנסת לחדר : כן מיסטר יניב

יניב: תשמעי קנדי, מה איתו? צוחק עושה פיפי?

קנדי:" _ _ _ _"

יניב: פיפי, הרבה עושה?

קנדי: הרבה עושה... גם לא הרבה... גם קצת פיפי יש...

יניב: חיתול, צריך מחליף הרבה?

קנדי: אה, כן, הרבה...

יניב: כמה הרבה?

קנדי: כל יום כל יום אולי חמש, אולי שש, שבע פעם מחליף, לפני אתמול יש תשע חיתול.

יניב: אוהב, אוהב אברם? אוהב חיתול?

קנדי: לא, לא אוהב חיתול... בוכה אבא... הרבה בוכה... כל היום בוכה... כל פעם יש מחליף חיתול – בוכה.

יניב: חיוך מלא הנאה בנזונה... מה איתו? שוכב במיטה?

קנדי: כן, מיטה, כל היום מיטה... איי סיי "אבא, בוא בחדר, בטלוויזיה,.. יש סינמה בוליווד... אבא לא רוצה... רק במיטה... היה פעם אוהב טלוויזיה הרבה הרבה, כל היום מבקש עושה חיקוי :סינמה בוליווד, סינמה בוליווד"... עכשיו לא רוצה אבא כלום שום דבר.

יניב:  יכול בגלגלים?

קנדי: כן, גלגלים.

יניב:  טוב, תשמעי קנדי. עכשיו תשימי הוא בגלגלים שלו, תגידי יש יניב בן שלו.

קנדי: בסדר, מיסטר יניב.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

                         ת מ ו נ ה      2

                             החדר של אבא

 

           קנדי: נכנסת לחדר ומושכת את אבא ורוכנת על אוזנו: בוא אבא!! עכשיו בכיסא!! עכשיו יש יאניב בא.

אבא: מה בא?

קנדי: בא יאניב. בן שלך יאניב.

אבא: אהה... בן שלי...

קנדי מעבירה אותו לכיסא גלגלים

נכנסים יניב וליטל

יניב: שש_שלום, אברם.

אבא:  אֶהה...

יניב: אברם ! ש_שלום!!

אבא: בוהה

יניב: את רואה ליטל? שלום לא אומר. את אומרת ידבר.     

אברם!! שלום!!!

אבא: אֶהה...

יניב: מניאק!!!! תגיד שש_שלום!!!!! זה בן שלך, יאניב!!! ב_בן שלך, דם שלך, זרע שלך!! תגיד שלום!!

ליטל: תרגיע יאניב... רגוע, תבוא ברגוע.

יניב: ברגוע? איך ברגוע?? ב_באוטומט הוא מביא לי הקריזה... ראית מה זה?? בן שלו, שלום לא אומר לו... בומבה אני אביא לו... מה לדבר איתו מה... מה את רוצה אני ידבר איתו פונה לעבר הדלת יותר ט_טוב נלך בחזרה.

ליטל: מזנקת לעבר יניב תעזוב אותך כפרה. תזכור אמרנו אתה בא לא בשביל הוא. אתה בא בשביל אתה.

יניב: אינעל רבּ-ראבּוּ...  חוזר לאחור אברם, שלום! צוחק אברמל'ה, אברמיקו, תגיד שלום!

אבא: מה רוצה?

יניב: מגחך מה שלומך אברמיקו?

אבא: פונה לקנדי מה אומר?

קנדי: אומר, מה שלומך.

יניב: מה שלומך, איך מרגיש... איך אתה אברם מרגיש.

אבא: איך מרגיש?... מרגיש... לא מרגיש.

יניב: איך החיתול אברם? טוב? טוב החיתול? עושה חם?

אבא: טפו! אינעל אבואבואבוקארס.

יניב: קנדי טוב? קנדי שמה טוב החיתול?

אבא: יא כלב אבן כלב אבן שרמוטה.

יניב: ג_גם אני היה פעם חיתול... זוכר אברם? זוכר??

אבא: בוהה

יניב: לא זוכר? תינוק הייתי? ניגש לשידה ולוקח אלבום תמונות, מדפדף בו ושולף תמונה הנה! יש, רואה זה? פה יניביל'ה, זוכר, אברם? יניביל'ה חמודיל'ה שלך אברם, זוכר הוא?

אבא מהנהן

יניב: וואלה חמוד, תראי ליטל.

ליטל: שיואו, איזה מאמי... איזה מהזה חמוד! מנשקת את התמונה

יניב: מציג את התמונה לאבא חמוד יניביל'ה, אברם?

אבא: פושט יד משקפיים.

קנדי מרכיבה לו משקפיים

אבא מביט בתמונה ומהנהן

יניב: אבא של יאניב, א_אהב יאניב קטן?

אבא: אמְמְ

יניב: א_אהב? אהב יאניב?

אבא: מהנהן

יניב: הרבה היה א_אוהב?

אבא מקרב את התמונה ומתבונן בה, הגוף שלו מתחיל לנוע קדימה ואחורה

יניב: נ_נו, מה? אוהב?

אבא: ממלמל כן... כן...

יניב: הרבה? הרבה אוהב?

אבא: כן... כן...

יניב: בטח, בטח אוהב. ח_חבל אני הרבה ק_קטן, הרבה לא זוכר. לא זוכר כלום מה אברם אוהב. לא יודע כלום מה זה אברם אוהב. מדפדף באלבום ושולף עוד תמונה הנה! זה תמונה מה אני כן זוכר! מושיט לליטל תראי  ליטל, יומולדת

ליטל: לוקחת את התמונה וואי! כפרה עליך!! איזה סופגניה, לאכול אותך! מנשקת את התמונה יו_יומולדת כמה זה?

יניב: לא יודע כמה, אולי גיל שלוש, אולי גיל ארבע לוקח את התמונה ומעביר לאבא זוכר זה אברם?

אבא: מניע את הראש משמאל לימין

יניב: וואלה? לא זוכר?? ח_חבל אברם, ח_חבל לא זוכר... הרבה חבל... יודע מה? יודע מה חבל? חבל אני כ_כן זוכר... הרבה חבל, למה אני הרבה הרבה כן זוכר זה יומולדת. יומולדת ראשון מה עשו לי... גם אח_אחרון. דבר ראשון מחיים שלי מה אני זוכר זה יומולדת פה בתמונה... איך אמרת לי ליטל? זיכרון ראשון? לא ככה ליטל?

ליטל: כן, כן כפרה, ככה מה אמרו לנו בגמילה. זיכרון ראשון... כל בנָדָם הכי חזק בחיים שלו זה זיכרון ראשון, הכי הרבה משפיע בראש שלו... ככה דיברה הסוציאלית.

יניב: מה אני זוכר אברם, אני זוכר מ_מתי נגמר היומולדת מ_מתי הלכו כל הילדים בבית שלהם, אני זוכר אני שומע אימ_אימא שלי צו_צועקת, צועקת, צועקת... כמה הרבה צועקת היא אימא... עכשיו באוזניים שלי אני שומע צ_צעקות "אימא!! אימאל'ה!! ככה, אימא צועקת "אימא", אני לא מבין, מה זה אימא צועקת אימא, היא בעצמה אימא, אז אני בא להיכנס בתוך החדר, אני רו_רואה, מה אני רו_רואה? רואה אבא שלי נותן מכות בידיים שלו באימא שלי. אני רץ באימא, אומר לו: מה אתה עושה? אז הוא תו_תופש אותי מהיד וזורק אותי בק_בקיר, ככה, כמו תרנגולת זורק אותי, הראש שלי בא בקיר, בום!! נהיה הכל מלא ד_דם, אני לא רואה, העיניים מלא הכל אדום ד_דם, רק שומע אימ_אימא צועקת "הילד! הילד מת! מה עשית לילד? אחר כך בית חולים עשו תחבושת ראש ככה יפה יפה כמו זר מיומולדת, לא פרחים, תחבושת... כן אברם? ... זה מה אני זוכר. אחר כך אין יומ_יומולדת יותר אף פעם בחיים, יניב לא רוצה יעשו לו אף פעם... לא טוב   יומולדת, שונא יומולדת... כ_כל ילדים כל שנה יש יומולדת, יש שמח, יש קוסם יש עוגה שוקולד עם סוכריות קטנות קטנות כל הצבעים, נרות יש בעוגה,  מתנות הרבה מקבלים... יניבי לא... לא רוצה מתנות, לא רוצה יומולדת בכלל בכלל. מה עוד זוכר אני אברם? זוכר גם אחר כך פעם אחד הולך אני ביו_ביומולדת של ילדה אחד מִגן. אימא לִיבְּשה לי בגדים יפה יפה קנתה מתנה בשביל אני יביא לה משחק של דוקים, ולקחה אותי אצלה, אחר כך מתי הביאו העוגה אני ראיתי בתוך העוגה נרות ככה יפים יפים, אז לפני הילדה באה לעשות בנרות פוּ אני עשיתי פו גדול וביד שלי חי_חירבתי כל הנרות והילדה בכתה מלא מלא מלא והאבא שלה ת_תפש אותי מן האוזן וככה לקח אותי בחזרה בבית ודיבר אותך כל מה היה, ואתה אמרת לו "כ_ככה עשה הילד? כ_ככה בושה הביא לי הילד? עכשיו אני מראה לו. ואז ה_הרגת אותי מכות. אשכרה הרגת אותי. שבוע הייתי חולה במיטה, זוכר זה אברם?

אבא מנענע ראשו ימינה ושמאלה

יניב: לא? לא זוכר אברם? לא זוכר אג_אגרופים שלך ב_בבטן שלי? לא זוכר ח_חגורה שלך בטוסיק שלי? בגב שלי? ב_בראש שלי? לא זוכר ילד קטן, כולה בן אר_ארבע ט_טחנת אותו מכות רצח? אחר  כך יאניב אף פעם בחיים לא הולך אצל בית ילדים אחרים. לא זוכר זה אברם?

אבא מנענע ראשו ימינה ושמאלה

יניב: מתנפל על אבא, אוחז בדשי הפיג'מה ושולף אותו מהכיסא למה??? למה אברם, למה??? מ_מה עשתה לך אימא, ל_למה גמרת עליה??? אי_אימא שלי, שלי!!! תגיד!!!!

ליטל: ניגשת אל יניב ומניחה עליו יד ברגוע יאניב, ברגוע... תראה עליו, הוא חולה... זקן הבנדם, זקן...

יניב: חולה? ש_שימות!! עכשיו הלוואי שימות, עכ_עכשיו!!!

ליטל: מלטפת חלאס מאמי, די... בשבילך, לא בשבילו, זוכר מה דיברנו? בשבילך אתה בא פה.

יניב: נו, טוב מטיל את אבא חזרה לכיסא, נושם עמוק ומרגיע את עצמו בהליכה סביב החדר אברם, תסתכל עלי!

אבא מרים את הראש

יניב:  רואה אותי? אתה רואה אותי אברם?

אבא מהנהן

יניב: אל תעשה לי ככה מהנהן תדבר מילים!! רואה אותי??

אבא: כן... רואה... רואה.

יניב: מצביע על התמונה רואה פה יניב קטן?

אבא: כן... רואה.

יניב: זוכר זה יומולדת, אברם?

אבא: וָואלָהִי זוכר... ברוך השם זוכר.

יניב: לליטל וואי, הוא מדבר, תראי, "ברוך השם" אומר. יופי לך אברם, יופי אתה זוכר. אחר כך, אחרי יומולדת, מה נהיה? מה נהיה אחרי יומולדת?

אבא: מה מדבר? לא יודע מה אתה מדבר...

יניב: לא יודע מה מדבר? וואלה? מ_מכות מדבר... מ_מכות אני מדבר אברם... אתה באימא מכות... אי_אימא שלי, אישה שלך, אתה מכות. למה אברם, למה? למה?? תגיד למה?? כל העין שלה ככה שש_שחור, למה?? למה יניביל'ה רואה אימא שלו הכל ד_דם? כל הפנים יורד ד_דם? למה יניביל'ה מפחד אימא שלו מתה? אין אימא, מת... אבא הו_הורג אימא... למה אברם? למה יניביל'ה ביומולדת שלו מדבר לאלוהים " אלוהים, תעשה לי מתנה, בבקשה אלוהים תעשה שאימא שלי לא ימות"

אבא: אהה... אהה...

יניב: מה אהה???  קופץ ואוחז בגרונו שוב פעם אהה אתה עושה לי???

אבא: זוכר... קְסָ'ת זוכר.. השרמוטה... עוגה לא היה נרות... עשתה עוגה יומולדת, הנרות לא שׂמה... לא היה נרות בשביל יאניב יעשה פוּ... בִּנת אל כָּלב...

יניב: מה?? בגללי?? בגללי פי_פיצצת לה הפרצוף? את קולטת ליטל? בגללי! הוא רצה אני יעשה פוּ! ככה אברם? הכל עין שחור שחור, אין עין... הכל פרצוף דם?

אבא: דיברה לא יפה הכלבה...

יניב: מתנפל עליו ומושך בפיז'מה יא חרא! זז_זאת אימא שלי!! זיכרונה לברכה!! אתה לא תדבר ככה על אימא שלי!!! מניף אותו באויר אתה שומע?? אימא שלי!! שומע??

אבא: אהה...

יניב: עוד פעם אהה?? מתחיל לחנוק

אבא: בסדר...

יניב: שומט אותו כלב בן כלב... ואחר כך, לי מה עשית...

ליטל: ניגשת ומלטפת את יניב תרגיע מאמי, לאט לאט, תרגיע...

יניב: בסדר, טוב בסדר. .. אתה אומר... אתה אומר לא היה נרות בעוגה לוקח את האלבום ומדפדף בו הנה, פה אני. אתה שברת עלי המטאטא... פה מרחת אותי על הקיר כמו אני מרגרינה על הלחם... פה הנה אתה סגרת אותי בחדר כל החופש       פסח... והנה, כאן קשרת אותי ב_בשרשרת מרים את היד ומצביע על צלקת בפרק היד רואה זה? זוכר זה? זוכר השרשרת חלודה חותך לי היד? היד שלי בטח זוכר... הנה, פה, כאן זז_זרקת אותי מהבית, ישנתי בחוץ בספסל... פה אין אוכל, האוכל שלי שמת בז_בזבל, כל פעם אני רעב, לקחת האוכל שמת בזבל... או! הנה! שולף תמונה מהאלבום ומגיש לאבא הנה, זה כיתה אלף, זוכר? זוכר כיתה אלף, זוכר???

אבא: כיתה אלף... כיתה אלף...

יניב: לא זוכר? כיתה אלף, פעם ראשונה יניבל'ה הולך בָּבֵּיצפר. יום ראשון בָּכיתה אלף, זוכר אברם?

אבא: מניע בראשו אָה.

יניב: אהה, אל תגיד אהה!!! זוכר?? זוכר?? תגיד: זוכר.

אבא: מניד בראשו זוכר.

יניב: בגדים חדש הבאת ליניבי, בגדים הכל דנדש, יפה יפה, זוכר?

אבא בוהה

יניב: חולצה לבן לבן, יפֶה יפֶה, מכנס שחור, אימא לבשה לי?

אבא בוהה

יניב: מה?? תדבר!! קוס אמק, תדבר יא כָּלב, ת_תדבר!! תדבר מילים!!

אבא: בחיאת... לא זוכר.

יניב: לא זוכר? גם זה לא זוכר? מתי אני חזרתי עם החולצה מלוכלך? אתה רואה החולצה מלוכלך עיניים שלך נהיה מלא ד_דם... עצבני כמו שור... אתה עושה לי חיקוי מה זה??!! אני אומר זה ילד אחד מה שפך לי שוקו בחולצה, אתה לצעוק לי חיקוי שוקו?? חולצה חדש, שוקו?? אז אני מ_מהפחד שלי נהיה כמו ג'וק, רוצה לברוח בחוץ ברחוב, אבל רגליים שלי אבנים, ואחר כך יש ממ_מכות... יא סלאם איזה מכות רצח... הרגת יניבי במכות שלך, ג_גמרת עליו על הילד.. גם מהצעקות אימא בא, צועקת "ת_תעזוב הילד, מה אתה עושה, תעזוב הילד" אז אתה הבאת לה ב_בומבה לפרצוף והיא נפלה ברצפה ואחר כך מה היה אני לא זוכר שום דבר. מה אני זוכר אני אחר כך ח_חולה במיטה... הרבה חולה... מה אומר אברם?

אבא: ככה זה מה היה?

יניב: מתנפל עליו בנזונה!!! אתה עוד שואל???  ככה מה היה? מתחיל לחנוק אותו

ליטל: קופצת ומחבקת אותו רגוע כפרה... תהיה ברגוע.

יניב: משחרר את האחיזה בנזונה מאניאק מסריח מלוכלך בן כלב. מדפדף באלבום, שולף תמונות ומנפנף בהן רוצה עוד, אברם? שאני יראה לך עוד קצת דברים, אני כל תמונה יש לי ס_סרט שלם בראש שלי, הכל הכל רק מכות מכות מכות... כל חיים שלי רק מכות מכות מכות... אימ_אימא שלי הכל רק מכות מכות מכות.

אבא: בוהה

יניב: הנה אחד, אולי כן זוכר? תיקח אברם, תיקח דוחף לו את התמונה הנה משקפיים שלך, מרים מהרצפה את המשקפיים תיקח המשקפיים תראה החיים שלי, כל ה_חיים שלי פה, כל החיים מה אתה לקחת... יל_ילדות שלי לקחת אתה... כל ילדים יש ילדות, יש שמח, יש טוב... יש דברים טוב מה לזכור. אני מה יש? אין שמח, אין ילדות בכלל בכלל, אני אין משהו דבר טוב בשביל לזכור בכלל בכלל... אני רק יש מ_מכות לזכור... מכות עוד מכות עוד מכות... אני רק לזכור חגורה שלך, אני רק לזכור מקל שלך מה היה לך מאחורי הטלוויזיה... אני רק לזכור אג_אגרוף שלך בא בבטן, בא בראש, בא בגב, בא בכל מקום, אני רק לזכור ר_רגל שלך בועט כמו אני כדורגל... אני לזכור יד שלך תופש פה מושך לעצמו בשיער אני לזכור אצבעות שלך תופש מן האוזן כל כך כ_כואב עד אני חושב הלך, ני_ניקרע האוזן, אין בראש אוזן ופֶּה שלך בא וצועק בפנוכו צועק לאבא בתוך האוזן כמו רמקול, כמו אתה צועק בבסטה שלך בשוק.

אבא: מנסה להשתחרר מהאחיזה, מנענע ראשו שמאלה וימינה ואוטם את האוזניים בשתי ידיו

יניב: אוחז יד של אבא, מרחיק אותה מהאוזן וממשיך לצעוק לתוכה ל_למה?? אברם!! למה?? למה מכות מכות מכות? למה גמרת חיים של יניבי? מה עשה לך ילד? ילד קטן... ילד טוב, חמודי... ילד מה רוצה אבא יבוא יגיד "י_ילד טוב, חמוד" פורץ בבכי וליטל ניגשת  ומחבקת אותו י_יניבי קטן רוצה אבא או_אוהב אותו... כמו כל ילדים יש אבא... אבא עושה חיבוק... אבא מדבר יפה באוזן, מדבר שֶקֶט, נחמד, לא רוצה אבא צ_צועק כל היום פחד צעקות צ_צעקות צעקות... קונה סוכריה על מקל... לוקח בחוץ בגינה בנדנדה. מתפרק בבכי מר

אבא מסמן לקנדי. קנדי ניגשת ועוזרת לו להתרומם מהכיסא. הוא נשען עליה ומתקדם, שולח יד לגעת ביניב. יניב מניף זרוע מעל ראשו ברפלקס התגוננות. אבא ניצב עם יד שלוחה לפנים : יא אבני מנסה שוב ללטף את יניב. יניב מכסה על ראשו כמו ילד מוכה. אבא מתמוטט על ברכיו, מושיט ידו לעבר קנדי. קנדי מזנקת ותומכת בו ומחזירה אותו לכיסא. אבא מתעלף בכיסא וקנדי ממהרת להביא מים

יניב: מה, מת?

ליטל מרטיבה לאבא את הפנים וקנדי מקרבת כוס מים

יניב: מה קרה ליטל, מת הכלב?

ליטל: באימאשך כפרה, לא יפה מדבר כזה מילים.

יניב: אִינָעָנדינרָאבּוּ יא אברם! שלא תמות!! אתה שומע לי?? ש_שלא תמות עכשיו, שלא תמות לי!!! אתה עוד לא שמעת ממני כלום, אתה צריך תשמע הכל!! אני יש עוד הרבה מה מדבר... ה_הרבה הרבה... אני עוד לא נפתח הפה שלי, ואתה עוד לא נפתח הפה שלך למה ג_גמרת לי חיים שלי!!! למה אברם?? למה גמרת לי חיים שלי?? ילד שלך, י_ילד שלך אני, למה גמרת ילד שלך?? ילד קטן, מ_מה עשה לך? מה עשה לך ילד??? למה לא אהבת הילד?? כמו אבא אוהב ילד... אחד חיבוק, לא טוב?? לא?? נשיקה קטן?? לא נשיקה קטן?? פעם אחד זורק מילה "י_ילד טוב" ?? פעם אחד אני לשמוע  באוזן שלי "יניבי י_ילד טוב" יש לילד חיים, לא יש לו זבל... חיים זבל, חרא גדול גדול... למה אברם, תגיד למה, למה עשית אותי... ל_למה הבאת אותי בעולם הזה החרא, ל_למה לא שפכת הזרע שלך במקום אחר... אחד כמו אתה אסור לו יעשה ילדים!! מה קרה, לא טוב הזונות שלך? זונות שלך לא מספיק בשבילך??

אבא מרים ראשו, עיניו עצומות, שפתיו מתחילות לנוע

ליטל: שְשש... הוא מדבר.

אבא מתרומם מהכיסא, זרועותיו מתרוממות אט אט עד גובה הכתפיים, מתחיל להסתובב סהרורי ולמלמל ג'יבריש, משתעל, משתנק, מפיו יוצא בכי כבוש

יניב: באלוהים!! יא רבי שמעון!! אני לא מאמין, אינעל ראב ראבק... הכלב בוכה!! ליטל, הכלב בוכה!!

ליטל: יא וֶואלי, אני לא מאמינה סוטרת לעצמה לא מאמינה, לא מאמינה... שמע ישראל, נגמר העולם.

הבכי של אבא נעשה ברור יותר

יניב: אני...

ליטל מהסה את יניב בהנפת יד : שְשש... שָ,שָ

אבא עובר מג'יבריש למילים: למה... למה... יא אבא שלי, למה יא ראבי... חראם... לא חראם??? חראם הילד, חראם חיים שלו... חראם חיים שלי, בן שלך, לא חראם? שומע אותי?? זה מכלוף מדבר, אני מכלוף... ילד שלך... ילד שלך קטן... תקשיב אותי.

נשמעים צלילים "חלליים" , באחורי הבמה מתגלה רוח רפאים (בדמות ממשית או בהקרנת הולוגרמה)

ליטל: אימאל'ה. רצה אל יניב ונצמדת אליו

יניב: שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד.

ליטל: ווואי לי.. מה זה? פחד אלוהים... מלאך המוות זה... בא זה לקחת אותו? עכשיו?

יניב: רגע... אחד רגע...

ליטל: הולכת אל הדלת בוא נחתוך מפה מהר,

יניב: אוחז בליטל תישארי פה! מה קרה לך את?

ליטל: עוד מעט בורח לי בתחתונים  מהפחד.

הרוח נעלמת, מתגלה ושוב נעלמת

אבא: מכלוף אני... מכלוף הקטן.

הרוח חוזרת והופכת לדמות מטושטשת של זקן בברדס מרוקאי

רוח: ... בני...

אבא: מה זה? מין האדא? מה זה אתה?

רוח: שא מבטך בני,זקוף ראשך הרם עיניך ורְאֵני כי אביך אנוכי, אביך מולידך הנני.

אבא: מתרומם מהכיסא גלגלים אבא אתה? אבא של מכלוף אתה? אבא שלי?

הדמות נעשית ברורה ופניה מתגלים

אבא: נופל לכיסא אבא אתה שלי... בחיאת אבו-אבו-אבוק אבא שלי, ריבונו של עולם שהכל נעשה בדברו, נפלאים מעשיך וגדולים פועליך... ברוך מחיה המתים ברוך הוא וברוך שמו.

רוח: קולך שמעתי בני, הרי כי זאת הנני לפניך.

אבא: בוכה יא אבּי יא אבי יא אבי.

רוח: דבר בני כי שומע אנוכי את אשר יאמר ליבך.

אבא: זה אני מכלוף, מכלוף הקטן, ילד שלך, בן בכור שלך, בן פורת יוסף ... תראה מה אני עשיתי ילד שלי, בן בכור שלי... יא אבּי... תראה מה עשיתי בילד שלי... כמו אתה עשית לי... כן, כמו מה אתה עשית בילד שלך אני עשיתי בילד שלי... כמו עשית אתה חיים שלי זה מה אני עשיתי חיים שלו... חיים שלי הכל היה בזבל, חיים שלו הכל זבָּלה... ככה?? זה ככה טוב?? בסדר זה??

הרוח: שומע אנוכי דבריך.

אבא: פורץ בבכי מה עשיתי ילד, מה? מה עשיתי חיים שלו? אני גמרתי לו חיים שלו, אתה גמרת החיים שלי, גמרת בידיים שלך גמרת... במכות שלך גמרת, בברזל, במקל גמרת... לשים אני בחוץ בלילה בחושך בזאבים בנחשים... לעזוב אותי במדבר בחיות... להביא לי הפחד בלב שלי, מלא מלא הכל רק פחד, אין אהבה בכלל... למה באבא, למה?

הרוח:  אך זאת ראה בני כי אהבך אביך עד מאד.

אבא: אהבך זה ככה? מכלוף לא לומד תורה, אבא שלו לוקח האוכל? זה מה עושה לילד? ילד קטן רעב, הרבה הרבה רעב כל הזמן, רוצה אוכל, אין אוכל...  רק יש מכות יש במקום אוכל... אין מים לשתות, הולך לשתות מהמים של הפרות... למה יא באבא, למה??

הרוח: שא ראשך בני וזקוף ליבך.

אבא: נותן מכות, למה? בידיים שלך הרגת מכלוף קטן, במקל גמרת הילד, צחוק שלו מה היה לו אתה לקחת, מת הצחוק בילד... לב שלו אכלת, אין לב במכלוף, אין לב... אתה לקחת לב בחוץ ושמת אבן שמה.

יניב: לעצמו לא אבן, חרא... מלא חרא, רק חרא.

אבא: אתה לקחת מפה שלי מילים יפה מילים טוב, פה שלי לא מדבר מילים – לא יודע מדבר מילים טוב, רק מדבר מילים חרא... טפו אינעלדינאבואבוקערס! ככה, יא באבא?

הרוח: בן שלי יקר, בן אור אתה, בן רצוי הינך, בן אהוב לאביך. אדע גם אדע מה קשים היו חייך, אך סבל וצער רווית, שמחה לא ידעת, חדווה לא זכית, משובת ילדים לא לטפה על פניך, דוויים היו ימיך. אמת היא לאמיתה. נחת זרועו של אביך הייתה לחם חוקך, סגור ליבו היה בריח על נעוריך, אהבתו נסתרה לך. הלוך הלכת בגיא צלמוות ורק אפלה ראית, אור לא נגלה להאיר צעדיך. הסכת בני ושמע דברי אליך. חטא חטא לך אביך, מה גדול החטא, נורא הוא עד מאד. עוויתי גם פשעתי, אך זאת יידע לבבך, זאת כי אהוב אהבתיך. אהב אותך אביך הוא אשר אוהבך... לנצח יאהב אב.

אבא: מתייפח אבל למה יא באבא, למה?? למה שמת חיים שלי בזבל?? הכל מה הכל זבָּלה!!

הרוח: שומע אנוכי זעקתך, עולה עדי קול שברונך, ידוע אדע את כאב ליבך, נוגעות שאלותיך. לא כי אשיב ריקם פניך, גם לא אכחד, יען אשר היום הזה יום חסד הוא, השמיים באים עדיך. פתח ליבך ויבוא בו דברִי אליך: אללי יען אשר אומללים היו ימי ינקותו של אביך, בת שחוק לא ידע פיו, משובת ילדים לא מנת חלקו, קשים מנשוא נעוריו, אור השמש היה כחשרת עבים, אפלים עלומיו, קשות כחלמיש שנותיו, רק עצב ודכי לדיראון עולמיו... אביו מולידו איש מר ואכזר היה, מרים היו חייו, ליבו אבן, זרועו יצקת ברזל. מהיר חמֵה היה חרונו כרעם משתלח, זעמו כסופה מהרס. חזותו אימת כל רואיו, ענן שחור היא על בדל חיי. חיוך השמש לא נגלה לעיניי, שחוק הירח נסתר מפניי. יען אשר ילד מוכה היה אביך, חבולים היו ימיו. בעוונותיו כי רבו עד מאד חבל הוא את חייך שלך. זאת כי אומר, זה דברי אשר לך: אשר ידעת מאביך הוא אשר ידע אביך מאבי אביך. היד שהורמה עליך היא היד שהורמה על אביך, מקל חובלים שחבל בעצמותיו הרכות של אביך הוא מקל חובלים שחבל בגופך הענוג, ייסוריך כי רבו ייסורי אביך, חשכת נעוריך היא האפלה שהשחירה את עלומי אביך, אבן בלבבך היא קשיחות לב אביך אשר ידע עשרה קבין של רוע מידי אביו יוצרו מולידו. ילדותך כי אבדה, ילדות אביך שנעקרה מחייו. כמוני כמוך בני, כאביי כאביך, ייסוריי ייסוריך, דמעותיי דמעותיך יגוני יגונֶך גורלי גורלֶך אחריתי אחריתך. ליבי ליבי עליך בן. יקרת לי עד מאד, את אהבתי כלל לא ידעת, ואני, אללי, אהבתיך עד מאד. בכל מאודי אוהב אני אותך, אך תחינה היא בי, זאת תחינתי בפניך, כי תסלח לאביך. סבלו רב עד מאד ומשאו קשה עד בלי די, גדולים ועצומים הם ייסוריו יען אשר מנוחה אין לי ולא מקום בו אמצא מנוחה. בערוב ימיך על האדמה, אנא ממך בני, מחל לו לאביך, מחל לו בן שלי אהוב.

אבא מתרומם מתוך הכיסא, מתקדם צעד אחד ומתמוטט

הרוח שולח ידיו לפנים, כפות הידיים כלפי מעלה ומרים אותן אט אט, ובד בבד אבא מתרומם ונעמד על רגליו, הרוח מוריד את ידיו, אבא מתקדם ממוגנט בידיים מושטות לפנים ונעמד מול הרוח

הרוח: קרב בני הלום. גש אצל אביך.

אבא פוסע צעד אחד קדימה, הרוח מניף את ידיו ואברם מגונן על ראשו ברפלקס התגוננות

הרוח: אל לך בן אהוב, כי לא יפגע בך אביך, מוגן הנך, אפס כי כל רע לא יאונה לך. היום הזה ניצב אני לפניך ורק צער יש אותי. אך זאת היא לי כי מחילתך אבקשה. קרב נא אלי מכלוף קטן ובוא אצל אביך.

אבא פורץ בבכי ונצמד אל הרוח

הרוח: לכל דבר יש עת. עת לעצוב ועת לשמוח, עת לנבול ועת לפרוח, עת לסגור ועת לפתוח, עת לנטור ועת לשכוח, עת לכעוס ועת לסלוח. הנה כי עברו ימים רבים, חלפו השנים ויומך קרב אליך. עת היא לך את סליחתך לסלוח, זה היום לאביך כי תמחל. מחל לאביך למען ייטיבון שארית ימיך, למען תוקל לכתך מעל האדמה אשר הבאתיך.

אבא: מתייפח כן יא באבא... כן יא באבי... כן... כן...

הרוח אוסף אותו בחיבוק

אבא: סולח ... סולח ומוחל... סולח לך... בן שלך סולח לך... מכלוף קטן סולח את אבא שלו... בן שלך אוהב אבא שלו... אוהב... אוהב אבא שלו...

הרוח: תודה לך בן יקיר לי, תודה לילדי האהוב. תבורכנה דרכיך, יהי האל עימך.

הרוח מתפוגג

אבא: יא באבא... יא באבי מסתובב לאחור, מתחיל לאבד שווי משקל ומאותת לקנדי

קנדי: כן אבא. מביאה את הכיסא גלגלים

אבא: צונח לתוך הכיסא מים!

קנדי מגישה כוס מים, אבא לוגם ומחזיר הכוס. קנדי מביאה מכשיר אינהלציה ומגישה לו

אבא: דוחה את המכשיר בתנועת יד לא צריך! נושם נשימות עמוקות ומחייך יש אויר! יש. טוב טוב.

יניב: ליטל? מה זה פה, הבנדם צוחק?

ליטל: באימאשלי, צוחק הוא.

יניב: צוחקת את עלי. אף פעם אחד בחיים שלו לא היה צוחק זה.

יניב וליטל קפואים, בוהים זה בזו

אבא: מתגלגל בכיסא לעבר יניב, קם ונעמד מולו בידיים פרושות יא בן שלי... יא אבני חביבי שלי. לא טוב אני אבא שלך, הרבה הרבה לא טוב אני. לא טוב כל מה עשיתי אני לך לחיים שלך, לא לא... עכשיו אתה יש ילד שלך קטן, זה גם מה אתה עושה בילד שלך? חראם, חראם! סליחה מבקש אבא שלך, אבא שלך מבקש סליחה שלך. תעשה סליחה לאבא שלך בשביל לב שלך יהיה לבן.

יניב: סליחה? איך סליחה? לב יהיה לבן? אני לב שלי הכל ש_שחור. הרבה שחור הרבה הרבה ש_שחור. כל שחור שחור ממך בא, הכל אתה שמת בפנים.

אבא: כן, כן יא בן, אני הבאתי שחור בחיים שלך, אני מכלוף בן מקסים ומסעודה איפרגן, אני זה ככה מה עשיתי. מכלוף בן מקסים ומסעודה איפרגן מבקש סליחה מיאניב בן מכלוף וג'ורג'ט. סליחה מבקש. מבקש עושה אתה סליחה. לא בשביל האבא שלך. תעשה הסליחה בשביל אתה, בשביל יניבי, בשביל לב שלך, בשביל נשמה שלך תעשה הסליחה ואחר כך אני הולך שמה מצביע לעבר מקום הרוח הולך אצל באבא שלי.

יניב: אוחז בראשו ומטלטל את גופו את שומעת אותו? שמעת המילים שלו? באימשלך, זה אבא שלנו זה? זה אברם זה?

ליטל: בן פורת יוסף, אברם זה, אברם.

יניב: החרא מ_מבקש ס_סליחה? מבקש שאני אסלח?

ליטל: מבקש המסכן, מבקש כמו האבא שלו מבקש ממנו

יניב: אומר הוא סליחה ממני? מיאניב? ככה, ליטל?

ליטל: בדוגרי.

יניב: ורוצה אני אסלח?

ליטל: אשכרה.

יניב: ז_זה מה אתה אומר לי אברם? אומר סליחה??? זה מה יצא מפה שלך?

אבא מהנהן בבכי

יניב: מאיפה בא לך המילה? בחיים שלך אתה פעם אחד לא אומר ס_סליחה לכל בנדם, פעם אחד לא אומר בבקשה, לא אומר תודה למישהו.

אבא: סליחה... כן, סליחה... הדא כולו...

יניב: סליחה, על מה סליחה? סליחה על מ_מכות רצח ממתי אני ק_קטן קטן קטן אוכל אני מכות רצח? סליחה על אלף מ_מקלות אתה שובר עלי? ב_ברזלים? שרשרות? כיסאות זורק? אב_אבנים? סליחה על מה? על מכות אתה הורג על אי_אימא שלי? סליחה על אתה ז_זורק יאניב מהבית יניב יושן בחוץ בספסל בגינה? סליחה על מתי אתה שותה ע_ערק שלך אתה שובר הטלוויזיה אחר כך אין טל_טלוויזיה בבית לראות? כל ילדים יש פרפר נחמד, יאניב לא רואה פרפר נחמד? מתי יאניב הקטן החריימה חריף חריף שורף לו הפה שלו, לא יכול לאכול, אתה ז_זורק כל האוכל בפח אחר כך אין אוכל כל היום, יאניב הולך במיטה ר_רעב, לא יושן בגלל הוא רעב... סליחה? סליחה על יאניב אין אחד חבר יבוא בבית כי יאניב מ_מתבייש אבא שלו עושה בלגנים? יאניב לא הולך בית אחר בשביל כואב לו מתי יראה יש מישהו אימא שמחה, אימא מה לא מקבלת מכות?... מה סליחה אברם?? תגיד לי מה סליחה???

אבא: מתייפח סליחה יא בן שלי, סליחה כל מה אני עשיתי, הכל הכל סליחה, גם זה גם זה גם זה לא  טוב.. . הכל לא טוב מה עשה אבא שלך... סליחה כל מה עשה אבא שלך... אבא שלך זבל, החיים שלו מה היה לו הכל זבל... לב שלי מלא זבל... אין לב בכלל... חיים שלי הכל חרא, אני התחלתי בזבל וגמרתי בחרא, אבל אתה יא בן שלי עוד לא גמרת חיים שלך, אתה מתחיל החיים שלך... לא טוב תגמור כמו האבא שלך... רוצה גומר כמו אבא שלך? רוצה כמו אבא של אבא שלך? בשביל ילדים שלך... למה תשמור השחור בתוך לב? תוציא השחור ממנו, תזרוק בחוץ.

יניב: ל_להוציא השחור?? להוציא השחור ב_בחוץ?? איך אני יוצא בחוץ כל מה אתה שמת עמוק עמוק בפנים??

אבא: סליחה תעשה יא אבְּני... תעשה סליחה. רק מה תיתן בסליחה שלך ייקח השחור שלך... רק מתי תסלח לאבא שלך.

יניב: שאני ייתן סליחה על יאניב הילד ש_שונא החיים שלו? שייתן סליחה על יאניב לא רוצה ח_חיים שלו?? כן?? יאניב הילד שם פה ח_חבל מצביע על הצוואר והולך קושר החבל ב_בעץ? מדגים איך הוא תלוי על העץ ככה תלוי אני בעץ אין א_אויר אין א_אויר נשנק ואני מושך בחבל, מושך מ_מושך וזה כואב לי הרבה, כבר אני רוצה לעזוב החבל למה הרבה הרבה כואב אבל בראש בא לי תמונה הפרצוף שלך אז אני מושך עוד החבל, אני חושב לי אולי רק עוד קצת קצת כואב ואחר כך אני כ_כבר מת ואחר כך בחיים אני יותר לא רואה הפרצוף שלך, ואז, בום!!! מתמוטט תחתיו ופורץ בבכי נש_נשבר העץ... ואתה בבית, אתה שומע הבום ובא מהר מהר, רואה אני ברצפה, רואה העץ נש_נשבר, לוקח הענף מה נשבר וגומר עלי מכות עד נש_נשבר הוא עוד פעם אחד. הנה, ז_זה מה נשאר מרים החולצה ומצביע על צלקת זה סליחה זה? זה בחיים לא סולח.

ליטל מחבקת אותו ובוכה יחד איתו

אבא: בוכה אני עונש שלי כבר קיבלתי מאלוהים, עכשיו הוא לוקח אותי במקום לא טוב.

בוא... בוא... בוא לאבא... בוא לאבא שלך...

יניב: מזדקף מתנדנד במקום ומתמוטט תחתיו וממלמל לא יכול... וואלה לא יכול, אחושרמוטה רוצה, ברסמי לא יכול.

נשמעת שריקת רוח

הרוח: יניב בן מכלוף.

יניב זוקף ראש ומחפש מאין קוראים לו

הרוח: יניב בן מכלוף

יניב: אני? קורא אותי?

הרוח מתגלה על הבמה

רוח: אנוכי אבי אביך אשר דובר אליך. יען כי שמוע את קולי לא שמעת מימיך, יען כי ראה את דמותי לא ראית מעודיך, יען כי הכר לא הכרתני בימי חלדך, העת הזה נגלה אני לך, זה הרגע ניצב אני בפניך, זהו דבר סבך אליך:

פתוח בפני ספר ייסוריך, רואה אני את סבלותיך, גלוי לי כעסך כי רב ועצום הוא ואין בך מלהכילו. זעמך שוצף כסמבטיון, עברתך כסופת ברקים משתלחת, שמחה מעולם לא באה בליבך, אור לא האיר על פניך, רק יגון ועצב וכעס, אלו הם אשר היו ימי חייך על האדמה, מר ואכזר הוא גורלך אשר נגזר עליך.

אך זאת הקשב לי ילדי: הרגע הזה נמסר לך גורלך בידיך. בידיך ניתנים לך חייך, אם לשבט הם ואם לחסד, אם לכעס ואם לשמחה, אם לסבל ואם לאושר, אם לשנוא או לאהוב, אם תבחר כל חייך לכעוס או תבחר בסליחה לאביך.

סלח לו לאביך אשר ימיו על האדמה ספורים הם. הנה קרב היום בו ייקרא בפני בוראו לעמוד הוא וכל מעשיו עימו, כמוהו כמוני אשר עמדתי בפני בוראי וכל עוולותי עימי, כל שעוללתי לאביך בא אצל אדון עולם.

סלח לו לאביך אשר חטא לך, סלח לו למען תבוא השלווה בנפשך, מחל לו את אשר עולל למען יבוא האור ויאיר את חייך, סלח לו למענך ולמען ילדיך. סלחת ואת  ליבך פתחת.

הרוח נעלם

מעבר לקיר נשמע בכי של תינוק

יניב: מרים ראש לעבר הקול נאורי זה?

ליטל יוצאת וחוזרת עם תינוק בזרועותיה

יניב: תביאי הוא.

ליטל מעבירה ליניב את התינוק

יניב מתרומם ומתקדם אל אבא. אבא מדדה לקראתו פורש את ידיו

אבא:סליחה בן שלי, סליחה אבּני.

יניב: כן אבא שלי... כן... אבא שלי אתה, סולח לך הבן שלך... אבא של נאור סולח לך.

נופלים זה בזרועות זה

 

 

                                     ס ו ף

 

 
 
 
 
 
 
 
 
*

 
Talkbacks
  reply