לזכרם

על קברו של פרופ' מאיר שיניצקי ז"ל

 

 

על קברו של פרופ' מאיר שיניצקי ז"ל

 

התבקשתי לשאת דברים בשם מכון "אִייָר," הנשיא פרופ' יקיר אהרונוב והיושב-ראש ד"ר צפריר קולת. לומר את האמת, לא בטוח שאני יודע איך.

 

קשה להאמין שאדם יקר לנו איננו, אבל יש אנשים שקשה היה להאמין שהם קיימים. כזה היה מאיר, אדם שגורם לשאול אותו, ומן הסתם גם שאלו אותו לא-פעם: "תגיד אתה אמיתי?"

 

איך אפשר בכלל להתחיל לדבר על מדען וממציא פורץ-דרך, מוזיקאי מחונן, יחיד בדורו במלוא מובן המילה, שחקר בין השאר את הסרטן ואת הסכיזופרניה; שהיה חלוץ עולמי בשינוי הגישה של הרפואה אל הכולסטרול; שיש אנשים הנקראים על שמו בזכות פטנט שהמציא למניעת תמט ריאות ביילודים; שהלחין, עיבד וניגן לצד מוזיקאים נודעים; ושפרסם מאמרים המערערים על אחת מהנחות-היסוד הבסיסיות ביותר של הכימיה?

 

לא, מול רגבים אלה אין טעם אפילו להתחיל לתאר את שפע כשרונותיו והישגיו. אז אסתפק דווקא במאמר שמעטים יודעים עליו. לפני שנים רבות פורסם בכתב-העת "הרפואה" מאמר בשם הבדוי "ש. מאור," ובו גילה המחבר כי מזה שנים רבות הוא במעמד של סרבן טיפול, non-compliant בשפת המקצוע, לגבי אחת הפרוצדורות הבסיסיות ביותר: מתן אינסולין. מנערותי, גילה המחבר, אובחנתי כחולה סכרת והתקוממתי נגדה. בחרתי להיות מדען, וממה שלמדתי החלטתי על פרוטוקול טיפול שונה: נטילת כמות מזערית של אינסולין כדי לגרות את הלבלב לייצר אינסולין בעצמו. הוא הציג בדיקות דם שלו לאורך השנים ומדדים נוספים, מהם השתמע כי לטיפול מוזר זה היו תוצאות טובות מזה של הטיפול המקובל. כשהראה לי את המאמר, מצאתי את עצמי לכוד בעוד פרדוקס מהסוג האופייני לשיניצקי. הבנאדם התבייש במחלה והסתיר אותה מחבריו (הוצאתי ממנו את הסוד כשדחקתי אותו לפינה אחרי אירוע היפוגליקמי שעבר). בנסיבות אלה נעשיתי כמובן מחויב בשמירת סוד, אבל היה ברור לי שבמקרה הלא-ייאמן הזה דווקא שמירת הסוד היא מעשה לא אתי! האינטרס הציבורי והמדעי מחייב, להיפך, דווקא לפרסם את הסיפור, כולל זהותו של מדען-האקסטרים שבחר להיות לא רק החוקר הראשי במחקרו ארוך-השנים אלא גם חיית הניסוי שלו. עכשיו הותר הנדר. לכו תקראו את המאמר.

 

זה היה מאיר המדען, תמיד חדור התלהבות, קופץ מנושא לנושא, כאן מזניח עבודה שהתחיל בה ומרגיז את חבריו, שם לא מחכה להזמנה שתגיע ממחסן הכימיקלים של מכון וייצמן אלא שולף בקבוק או צנצנת ממאגרים שהחזיק במקומות שונים ומשונים, וברור לכם עד כמה זה היה מרתיח את האדמיניסטרציה. וזה היה מאיר שאחרי שנים רבות בהן היה תקוע בדרגת פרופ'-חבר רצה לקבל סוף-סוף פרופסור מן המניין כמו הרבה קטנים ממנו, שהלכו בזהירות רק בתלם. לשם כך הגיש לוועדות המתאימות את ניירותיו. ברשימת פרסומיו היה מאמר חדש, שהחציף פנים נגד אחד מהנחות-היסוד של הכימיה, ובעצם של הפיזיקה. זוהי הנחת סימטריית ה-P, לפיה הטבע כמעט אינו מבדיל בין ימין לשמאל. מבדיל גם מבדיל, טען המאמר, ולראיה הציג שורת ממצאי מעבדה קפדניים ומדויקים, חזרות ביקורות והכל, בתוספת מנגנון אפשרי של הגברת האסימטריה החלשלושה המפורסמת הקיימת בעולם החלקיקים, כך שתתבטא גם ברמת המולקולה. למאמר היו שותפים גם חוקרי מעבדה מובילה מהטכניון. גם אני נכללתי בין מחבריו בתור "פרקליט השטן" אחרי שהעליתי את כל ההשגות הידועות מהפיזיקה ומאיר ענה על כולן. בשורת המחברים כיכבה גם בת-דודי היקרה רחל חיימוביץ, יד-ימינו כל השנים, זו שאני חייב לה תודה על היכרותנו, והמניחה היום זר על קברו. כידוע לכם - או שלא - זה היה המאמר שקבר את הדרגה של מאיר! הוועדה פסלה אותו על סמך המאמר הזה, שפורסם, אגב, כמאמר שער באחד מכתבי-העת המובילים בעולם. וכך, אחד המדענים הדגולים של ישראל יצא לגמלאות בלי הזכות הטבעית לדרגת פרופסור-אמריטוס. לא כאן המקום לבוא חשבון, ולא אנחנו. 

 

והיה מאיר האדם, נדיב, מפרגן, איכפתי, ביישן, עם הקול הילדותי הכל-כך נוגע-ללב שדבק בו כל החיים. פשוט איש טוב, כל כך טוב, ממש פראייר במונחים ישראליים. זה היה מאיר שנתקל פעם בסטודנט הודי שבאמצע הדוקטורט לקה בדיכאון משתק, ומימן עבורו, סתם כך מכיסו, כרטיס טיסה להודו וחזרה. אותו בחור היה מאז אומר עליו: זה האלוהים שלי. ממש כך. זה היה מאיר שנתן פעם הלוואה גדולה לחבר, וכשקיבל ממנו בדואר צ׳ק על סך חלק מההלוואה, צלצל אליו והשמיע לו בעליזות את קול קריעת הנייר, וכך הפכה ההלוואה למתנה. אין לי ספק שהסיפורים האלה שאני מכיר הם רק חלק קטן ממעשיו, שאת רובם כבר לא נדע.

 

עכשיו, ידיד-נפש, מול תל רענן וקהל הלום-צער, אני מתחרט ומבקש את סליחתך. בצד האישי, צר לי שלא ביליתי אתך יותר; שלא סעדתי אותך בחולייך; שלא נתתי לילדתי עוד שעה נפלאה אתך ועם רעייתך; שלא קילפתי עוד מהבצל האינסופי הזה של סודות, תעלולים וסיפורי הרפתקאות; שלא הצלתי עוד מטענים חריגים מהמוח הייחודי הזה שהעשיר, הפרה והעצים כל כך הרבה חיים. לא פחות כואבת היא תחושת ההחמצה בתחום העשייה. תמיד רצית לראות מכון מחקר ישראלי מסוג חדש, בית למחקרים פורצי-דרך, שבו הדגש הוא בראש ובראשונה על מצוינות. כך נעשית המייסד של "אִייָר, המכון הישראלי למחקר מתקדם," המונה כיום כמה מדענים בולטים ופרופסורים מכהנים ומקיים פעילות מחקר מרשימה למרות שהוא עדיין וירטואלי. סליחה, מאיר, שלא זכית לראות את המכון שלך קם על תילו במציאות, בניין, משכורות והכל. את המשגה הזה אנחנו מתחייבים לתקן. אתה התחלת, אנחנו נמשיך.

 

בפשטות, כשמך כן אתה. חז״ל אמרו: "בזמן שהצדיק בעיר הוא הודה, הוא זיווה, הוא הדרה. יצא משם - פנה הודה, פנה זיווה, פנה הדרה."  אוי כמה זיו, הוד והדר הולכים להיגרע מחיינו מעתה ואילך, בבוקר היפה הזה שלפני חג האורים. אני מנסה להתנחם ממה שאני זוכר ממך כשהיית מנחם אבלים. זכינו שתיגע בנו, גדול מהחיים, בחיינו, ואני יודע שתמשיך להיות גדול מהחיים גם הלאה, עמוק בלבבות כולנו.  תודה שהארת כל כך הרבה, ובבקשה המשך.


המשך להאיר.

 


*

 
Talkbacks
  reply